מגורי קבע - רק בישראל
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו"
רבי שניאור זלמן מלאדי העיר, שלא במקרה כתבה התורה "מגורי אביו", שכן למלה "מגורים" משמעות משולשת: לשון דירה ומקום מושב, לשון מגור ופחד ולשון גרות וזרות. מאז גלו ישראל מארץ האבות, חיים הם בארצות הגויים, חיים במובן של דירה ומגורים. אך המציאות מוכיחה, שהחיים שם כרוכים במגור ופחד, בהעדר ביטחון ליהודי שם. מכאן, שגם תחושת הזרות שולטת. רק במקום אחד, בארץ אבותינו, משתחרר היהודי מהרגשת הפחד והזרות. רק כאן חש הוא שזהו מקום מגורי הקבע שלו. וחכמים שואלים, מדוע הכתוב מוסיף "בארץ כנען", כלום לא ידוע שארץ מגורי אביו של יעקב, יצחק, הייתה בארץ כנען? אלא, אמרו חז"ל, שבהכללת המלים "בארץ כנען" בא הכתוב ללמדנו, שאין דבר החשוב יותר ממצוות ישוב ארץ ישראל. שלא יחשוב מישהו לעצמו, שעדיף לו לשבת בחו"ל במקום של תורה, מאשר לעלות לארץ ישראל, שיש בה תופעות של "כנעניות", אלא , ככתוב במסכת כתובות (דף ק"י, ב) "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוצה-לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה-לארץ דומה כמי שאין לו אלוה".
לדבר ולדבר
"וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלם"
"לא יכלו דברו לשלום" – מעיר רבי יהונתן אייבשיץ, שעיקר הצרה הייתה שלא יכלו לדבר אחד עם השני, ואילו נדברו ביניהם – לא מן הנמנע שהיו מוצאים דרך לשיכוך השנאה שאפיינה את היחסים שבין אחי יוסף. הוסיף, כי זו אבן-הנגף של כל מחלוקת, שאין איש נדבר עם רעהו ואין צד אחד מוכן לשמוע את הצד השני ולהבינו. ואם התמונה הייתה שונה – ניתן היה לפתור מחלוקות רבות הנובעות מקנאה ומשנאה – בטוב.
לדבר רק טוב
"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם"
לכל אדם יש מעלות וחסרונות, ואנו מצווים לראות בכל אדם את הצד השלם שבו, ולא את חלקו הפגום דווקא. יוסף הביא דיבת אחיו רעה בפני אביהם, ולכן ציווה עליו יעקב, שיילך לראות את "שלום אחיו", את הצד השלם שבהם ולא את מגרעותיהם. ועל-פי פירוש רש"י, "כל רעה שהיה רואה היה מגיד לאביו: שהיו אוכלים אבן מן החי, ומזלזלים בבני השפחות לקרותם עבדים, וחשודים על העריות". למרות שכוונתו של יוסף הייתה לטובה, שיעקב אביהם יניא אותם מן העבירות, הזכירה אותו התורה לגנאי כמוציא דיבתם רעה, כיוון שדיבר כ"משגיח מלמעלה", ובמקום לנסות לשכנע אותם בדברים לחדול ממעשיהם הרעים, הלך להתלונן עליהם בפני אביהם.
זה מול זה
"מה בצע כי נהרוג את אחינו לכו ונמכרנו לישמעאלים"
שואל רבי חיים מוולוז'ין, מדוע משבחים את ראובן שקרא "השליכו אותו אל הבור", בו שכידוע יש בו נחשים ועקרבים, ולעומת זאת מגנים את יהודה שהציע "לכו ונמכרנו לישמעאלים", שלכאורה מסוכן הרבה פחות מהשלכה לבור מלא בנחשים ועקרבים? ומפרש רבי חיים מוולוז'ין, שמכך אפשר ללמוד, שעדיף לחיות בתוך בור בארץ ישראל, אפילו אם יש בו נחשים ועקרבים (קשיים ביטחוניים וחומריים? מ.ז.), מלהיות עבד בבית אדונים בחוץ לארץ.
פנינים לפרשת ''וישב''
על מגורי קבע בישראל, מעשה הדיבור, לשון הרע ועוד בפנינים לפרשת "וישב"
