האירוע המרכזי בפרשה הוא מכירת יוסף. זה האירוע המניע את כל שאר אירועי הפרשה.
בפיסקת הפתיחה של ההפטרה נאמר: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" אשר נדרש על מכירת יוסף, למרות שאין זו המשמעות הפשוטה של דברי עמוס. שהרי אין זה הגיוני שהוא מוכיח את אנשי דורו על אירוע שהיה שנים רבות מאוד לפני ימיהם. משמעותו, בהקשר לימי עמוס, תוכחה על התנהלות העם, בפגיעה בצדיקים וישרי דרך - החלשים בחברה, מתוך רצון להפיק רווחים מזעריים ו/או מפוקפקים.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
עמוס פעל כנביא באחת מתקופות השיא של מלכויות ישראל ויהודה שלאחר פילוג המלוכה - ימי עוזיהו מלך יהודה וימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. שניהם מלכים שמלכו עשרות שנים: עוזיהו מלך 52 שנה וירבעם לבית יהוא מלך 41 שנה. יציבות זו היתה חלק מסוד ההצלחה. שניהם זכו לממלכות רחבות וחזקות, והשפע החומרי גם הוא הפך להיות ממאפייניהם. עמוס השמיע דברו במלכות ישראל והזהיר מתסמונת חברת שפע היוצרת עוותים חברתיים-כלכליים, ופוגעת אנושות בשכבות חלשות. חברה כזו גוזרת כלייה על עצמה.
לעם ישראל מעמד מיוחד אצל ה, "רק אתכם ידעתי מכל העמים", ועקב זאת הוא משגיח עליו ומטפח אותו, כמי שצריך לגלות את דבר ה בעולם. לכן, הציפיות של ה ממנו גדולות יותר, "על כן אפקד עליכם את כל עוונותיכם". ההשגחה המיוחדת אינה מצטמצמת רק בסיפוק צרכיהם ודאגה לבטחונם, אלא גם בהשגחה הבוחנת את התנהלותם. כאשר תופעות של פגיעה בחלשים וישרי דרך הופכות מצויות, תבוא תגובה חריפה של ה, שאיש לא ימלט ממנה.
מצב בהפטרה: התעלמות מן המציאות
קורה ונוצרת מציאות מעוותת.. גם אם קשה היא - יש דרך להתמודד ולתקן: למזער עיוותים ותוצאות קשות. זה היעד בתיקון ותשובה. תנאי בסיסי לכל תיקון: התבוננות אמיצה במציאות ומוכנות לצאת לדרך של תיקון. התעלמות מן המציאות המעוותת והכחשתה, היא התנהלות שתנציח אותה ותוביל להתרסקות.
בסדרה של שבע שאלות רטוריות מסתיימת ההפטרה. כולן מציגות קישור הכרחי בין סיבה לתוצאה. מי שלא מבין מה הקשר בין המצב בו מצוייה החברה ובין התנהלותה, לא מוכן להתבונן במציאות באומץ. על תוצאות מצב זה כתבנו בסוף הפיסקה הקודמת.
"אריה שאג - מי לא יירא?".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון