סוגרים שבוע: אני אחיך אל תשכח

איך יתכן שבני יעקב שונאים כל כך את יוסף? כיצד הם מגיעים למצב בו הם מוכרים את אחיהם לישמעאלים ומרחיקים אותו מהמשפחה?

הרב יוני לביא
יח בכסלו התשעה
,
10 בדצמבר, 2014 17:42

צילום:

תקציר הפרשה: המחלוקות בין יוסף לאחים - החלומות, הקינאה, מכירת יוסף לישמעאלים. יוסף מצליח במצרים, אשת פוטיפר מעלילה עליו, הוא מושלך לכלא ושם פותר את חלומות שר המשקים ושר האופים.

איך יתכן שבני יעקב, שבטי י-ה, שונאים כל כך את יוסף? כיצד הם מגיעים למצב בו הם מוכרים את אחיהם לישמעאלים ומרחיקים אותו מהמשפחה?

אם נסתכל על מה שקרה בדורות הקודמים אולי נוכל להבין יותר את המאבק הקשה והלא מובן בין יוסף לאחיו.

הדרך בה נוצר עם ישראל אינה פשוטה. לאברהם אבינו היו שני בנים אבל רק אחד מהם היה הממשיך שלו. ישמעאל התגלה כמקולקל והורחק, ויצחק זכה להיות היורש של אביו.

גם בדור הבא הדבר חוזר על עצמו. ליצחק שני בנים - יעקב ועשיו. הצעיר מביניהם זכה לקבל את ברכת הבכורה ולהמשיך את מסורת דרך אברהם, ואילו עשיו הרשע הסתפק בברכה משנית וארץ אחרת.

אצל בני יעקב, נדמה שהסיפור חוזר על עצמו בשלישית. הפעם יש שנים-עשר אחים וביניהם מתחולל מאבק. מי ראוי להיות ממשיך הדרך של המשפחה, ומי יתגלה בתור 'הבן הרע' ויורחק?

בשתי הפעמים הקודמות האמא היתה זו שעמדה על המשמר וביררה - שרה התעקשה על גירוש ישמעאל, ורבקה דאגה שיעקב ייכנס לאביו ראשון ויקבל את ברכת הבכורה. בשני המקרים האבא התעקש דווקא על הבן הרשע, ובכל זאת התקבלה הכרעתה של האמא לטובת הבן הצדיק - יצחק ויעקב.

הפעם נדמה היה לאחים ששוב האבא מצדד בבן הסורר והולך שבי אחריו. למרות חלומות הגדלות של יוסף, למרות שהוא מביא דיבה על אחיו, למרות התנהגויות שנראו לאחים פסולות - האבא יעקב מקרב דווקא אותו ועושה לו כתונת פסים. קולה של האמא שיציל את המצב לא נשמע הפעם, ובני יעקב חוששים שהולכת להיות כאן טעות נוראה. אחיהם מנסה להשתלט עליהם ולנשל אותם, ואביו יעקב תומך בו ומגבה אותו. הם חשו שלא נותרת להם ברירה וכדי להגן על עצמם ועל עתיד בית ישראל הם מוכרחים להרחיק את 'הבן הרע' מן המשפחה. לא היתה זו קינאה ילדותית אלא מלחמה על המשך בית ישראל, על עתידנו.

מה שהם לא ידעו זה שהבירור בין האחים כבר הסתיים בדור הקודם. הפעם, כל בני יעקב, כשרים וראויים, להמשיך את מסורת המשפחה, והקב"ה רואה בכל אחד מהם חלק חשוב ותפקיד ייחודי בבנייה של עם ישראל.

גנב העוגיות

לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם, היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם. בחנות הספרים מצאה לעצמה ספר מותח, ובמעדנייה קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח. חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה, מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה. היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה, כשבזוית עינה הבחינה בגבר שהתיישב לידה. היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל, בחוצפתו העיז המנוול, לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת, וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת. היא החליטה להתעלם מהחוצפה והגסות. לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות. וכך היא נשנשה, בעודה מביטה בשעון שעל הקיר, וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר. על כל עוגיה שהוא לקח היא גם לקחה אחת לפה, חושבת לעצמה, בטח החצוף יבקש גם כוס קפה. כשנשארה רק עוגיה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו. והוא ביד רועדת חיוך מבוייש על פניו, לקח את העוגיה האחרונה וחלק אותה לשניים. חצי הוא הציע לה, בעוד השני, כבר היה לו בין השיניים. בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגיה בידה, חשבה לעצמה 'הוא גם גנב וגם חצוף, אפילו לא אמר תודה'. כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה, אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה. בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת, הלכה במהירות, קדימה מתבוננת. היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה, והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה. בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה, גילתה שם שקית עוגיות מליאה, מול עיניה. המומה ומופתעת היא הבינה, איך לא, העוגיות האחרות היו פשוט שלו. הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די, ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי. בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה, היא הגנב, ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה...

התערבות בעניני אחרים - "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (לו,ב) - מה האחריות שלנו ביחס למעשים רעים שאחרים עושים? רָאִיתְּ תלמידה אחרת שמעתיקה במבחן / אתה נתקל בשני ילדים המתקוטטים בהפסקה / אתם שומעים צעקות חריגות בין בני הזוג בבניין הסמוך וצליל של משהו נשבר - תצלצלו למשטרה? איפה עובר הגבול בין 'לדחוף את האף' ולהתערב בעניינים של אחרים, לבין איכפתיות ואחריות?

ביטחון והשתדלות - יוסף מבקש משר המשקים שיזכירו לפני פרעה, אך הלה שוכח אותו. רש"י מסביר: "מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים". מדוע? מה לא היה בסדר בהתנהגותו של יוסף? וכי אדם צריך לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות השתדלות למען הצלתו? איפה עובר הגבול בין ביטחון בה' לבין השתדלות חיונית? האם יש השתדלות שאינה ראויה? האם זה משתנה בין אדם לאדם?

להורדה והדפסה של עלון השבת בתצוגת PDF לשימוש בשבת לחצו כאן

ערך: הרב יוני לביא. Yonilavi10@gmail.com

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

בנימין נתניהו וגדעון סער. ראש בראש צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

גדעון סער בביקורת חריפה: "לא נכון להקים את הממשלה מנופחת"

קרא עוד