עקידת יצחק היא הניסיון הקשה ביותר בו נתנסה אברהם, שהפך לסמל והשראה למסירות נפש בתורתנו
מה עובר בליבו של אברהם ערב העקידה?
הרב קוק מתאר את שלוותו ובטחונו של אברהם: "שנת ישרים במנוחה ועליזת קודש עברה, וזמן ההשכמה באה כסדרה...". הוא ממשיך ומסביר כי הליכתו של אברהם לעקידה נעשתה בנמרצות וקומה זקופה, מתוך אהבה גדולה וודאות גמורה במעשהו. אברהם מזדהה לגמרי עם רצון ה', עד כדי כך שניסיון כה קשה ומנוגד לטבע האנושי נעשה על ידו בשמחה ואהבה גדולה, המבטאות חיבור פנימי לפעולה. אמונתו מתבטאת מהתמזגות שלמה עם רצון הבורא, עד כדי כך שרצון ה' נעשה רצונו שלו עצמו.
לעומתו, הרב סולובייצ'יק מתאר את העקידה כקרבן מייסר: "הקב"ה אומר לו... חייך ייהפכו לשרשרת ארוכה של ייסורי נפש. ובכל זאת אני תובע את הקרבן הזה". כאן מתאר הרב סולובייצ'יק מאבק פנימי. העקדה מבטאת בעיניו את גבורת האדם המאמין, שנדרש לעמוד מול ציווי שאין לו תשובה, מול סתירה בין ההיגיון לאמונה, ולמרות הכול - לבחור בצו האלוקי. זהו ניסיון בו מתוך מלחמה פנימית מתבררת טהרת האמונה.
מהי העמדה הנפשית הנדרשת מהאדם הפוגש בסתירה בין דבר ה' לרצונותיו הפרטיים? המפגש בין שתי הגישות הללו מגלה דבר עמוק: ישנו מקום לקושי, וייתכן שדווקא המאבק והסתירה הפנימית הם עצמם מסירות הנפש. יחד עם זאת, גם השאלות המורכבות יכולות לבוא מתוך ביטחון וודאות גמורה בקב"ה, מתוך אהבה ותשוקה לקיום דברו הניצב לעד.
העקידה מלמדת אותנו שהקשר עם ה' נבנה דווקא במתח שבין נשמה לגבורה: היכולת לדעת לשאת סימני שאלה מבלי לכבות את האור והלב החי, ולצעוד קדימה באמונה חיה- כזו שאינה תלויה בהבנה, אך גם איננה מפסיקה לחפש את האור שבתוכה.
הכותבת היא סטודנטית ובוגרת המדרשה באוניברסיטת בר- אילן.