פרשת וירא: וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח

סדום ועמורה ערי הרוע והחטא נידונו להשחתה על כל יושביהם. אפילו עשרה צדיקים לא נמצאו כדי שה' ישא לכל המקום בעבורם. כמו להוכיח את הדבר נאספו סביב ביתו של לוט כל אנשי העיר "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה" (יט, ד) על מנת לפגוע ב'אנשים' שבאו להתארח בביתו.

"וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט" (יט, כט).

שני המלאכים שבאו לסדום לשחתה, אכן דאגו קודם לכן להציל את לוט ואת משפחתו:

"וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר. וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" (יט, טו-טז).

פרשת השבוע - פרשת וירא

אמנם טרם שבו להשחית העיר התרו בלוט:

"וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה" (יט, יז).

בטעם הדבר שלא הורשה לוט לראות את הפורענות שנעשתה באנשי סדום כתב רש"י על פי חז"ל:

"אל תביט אחריך - אתה הרשעת עמהם, ובזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול".

לוט חשש שלא יספיק להגיע להר, וביקש לנוס עד צוער; והמלאכים נאותו לבקשתו:

"הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה. וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה" (יט, כג-כה).

לאחר מכן מתאר הכתוב את שארע לאשת לוט שלא שעתה לאזהרה שלא להביט לאחור על העיר: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (יט, כו). חז"ל ורוב המפרשים הבינו שאשתו של לוט הביטה לאחור בניגוד לציווי ועל כן היא הפכה לנציב מלח. אלא שמיד מתעוררת השאלה: מה טעם הפכה לנציב מלח דווקא?

פרשת השבוע - פרשת וירא

רש"י בעקבות חז"ל כותב:

"ותהי נציב מלח - במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג

הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה".

ענשה של אשת לוט היה מידה כנגד מידה: במלח חטאה ובמלח לקתה.

אבל הרמב"ן מפרש:

"הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים, יזיק מאד וידביקם, וכן המחשבה בהם... ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח, כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה".

הבטתה של אשת לוט על מכת הגפרית ומלח השפיעה עליה בדרך הטבע, ולכן היא ניזוקה מן המכה. לפי דבריו של הרמב"ן כנראה שאין להבין את לקייתה של אשת לוט כעונש אלא כתופעה טבעית, ולפי זה יש להבין את אזהרתם של המלאכים כעצה טובה ולא כציווי שאי קיומו גורר עונש.

כאמור, גם חז"ל הבינו שאשת לוט הפכה לנציב מלח, ואף קבעו ברכה לרואה את אשת לוט כיום:

"על לוט ועל אשתו מברכים שתים, על אשתו אומר: ברוך דיין האמת, ועל לוט אומר: ברוך זוכר את הצדיקים" (ברכות נד, ב).

וכך גם נפסק להלכה (שולחן ערוך, אורח חיים סימן ריח סעיף ח: "הרואה אשתו של לוט מברך שתים: עליה אומר בא"י אמ"ה דיין האמת, ועל לוט אומר: בא"י אמ"ה זוכר הצדיקים").

רבי לוי בן גרשום (הרלב"ג) הבין אחרת.

לדעתו של הרלב"ג, אשתו של לוט לא הפכה כלל לנציב מלח, וכך כתב בביאור המלות (מהדורת מעליות תשפ"ד, עמ' 260-259):

"ותהי נציב מלח - רוצה לומר, שארץ סדום ועמורה היתה כמו נציב גדול ממלח, כי מחוזק השרפה התחדש שם מלח, כאומרו: 'גפרית ומלח שְׂרֵפה כל ארצהּ' (דברים כט, כב). והיה זה כן לפי שמן הארץ הנשרפת יתחדש מלח, כמו שהתבאר בטבעיות. ולא זכר מה שקרה לאשתו בהביטהּ מאחריו, להישענוֹ על מה שזכר המלאך (פסוק יז) שיקרה לו אם יביט אחריו. ועוד, שכבר זכר אחר זה (פסוק ל) שכבר עלה לוט מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו, וזה לאות שכבר מתה אשתו".

לדעת הרלב"ג שני נושאים יש בפסוק זה: אשתו של לוט שהביטה מאחריו ולא מתואר את שארע לה בעקבות הבטתה, אך ברור שהתקיים בה העונש שייעדו המלאכים: "פֶּן תִּסָּפֶה", כיוון שהיא לא מוזכרת יותר בהמשך. והנושא השני הוא העיר שהפכה לנציב מלח כתוצאה מן השריפה שנשרפה באש וגפרית. ראיה לכך שבסדום ועמורה נוצר מלח כתוצאה מהשרפה מביא הרלב"ג מפרשת נצבים בספר דברים: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ", ובעיקר מהמשך הפסוק שם: "כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ". לראיה מן התורה מוסיף הרלב"ג ראיה מחכמת הטבע: "לפי שמן הארץ הנשרפת יתחדש מלח", ומפנה ל"טבעיות" כשהכוונה היא לחיבורMeteorologica של אריסטו.

פרשת השבוע - פרשת וירא

מסתבר שתיאור העיר מופיע לאחר תאור ההבטה כיון שזהו תיאור של מה שראתה אשת לוט בהביטה לאחור.

כן כתב הרלב"ג גם בביאור הפרשה (מהדורת מעליות תשפ"ד, עמ' 267):

"והנה, הביטה אשת לוט מאחריו ונספית עמהם. והיתה אז הארץ ההיא כמו נציב מלח, לחוזק השריפה אשר היתה שם".

הרלב"ג היה מודע לכך, כמובן, שפירושו הוא בניגוד לחז"ל ולמפרשים ולכן הוא גם מוסיף ביאור בסוף

ביאור הפרשה (לפני התועלות – עמ' 268):

"ולא הסכמנו גם כן שיהיה אומרו 'ותהי נציב מלח' (פסוק כו) שב לאשת לוט, כי ה' יתעלה לא יעשה המופתים אם לא לתועלת שייראו מלפניו, והנה לא היה שָׁם מי שיראה זה המופת, ולזה נראה לנו שאומרו 'ותהי נציב מלח' שב אל ארץ סדום ועמורה, כי בהתהפך המקום ההוא נראה בו גפרית ומלח, ולזה היה כמו נציב מלח".

מופתים אינם נעשים שלא לצורך. תועלת המופתים היא להגביר את יראת ה'. מכיוון שמטרה זו אינה מושגת במקרה זה, מסיק הרלב"ג שלא יתכן שנעשה כאן מופת, וממילא יש לפרש את "וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" כמוסב על העיר.