על קידוש השם וקדושת החיים

האם אברהם אבינו "העלה" את יצחק "ועקד" אותו, או שהוא גם הקריב אותו ושחט אותו? ישנן מסורות עתיקות ששימרו תפיסה אחרת של מעשה העקדה, והיא שאברהם שחט בפועל את יצחק והקב"ה החיה אותו. מהי המשמעות לתפיסה זו?

חדשות כיפה הרב פרופ´ כרמי הורוביץ 17/10/13 12:14 יג בחשון התשעד

על קידוש השם וקדושת החיים
Laurent de La Hyre, צילום: Laurent de La Hyre

האם אברהם אבינו "העלה" את יצחק "ועקד" אותו, או שהוא גם הקריב אותו ושחט אותו? לכאורה התשובה היא קלה וברורה. המלאך קורא אל אברהם מן השמים ועוצר אותו לפני שהוא שוחט את יצחק. אבל ישנן מסורות עתיקות ששימרו תפיסה אחרת של מעשה העקדה, והיא שאברהם שחט בפועל את יצחק והקב"ה החיה אותו. מהי משמעות התפיסה הזאת והיכן מצאנו אותה?

מאז תקופת חז"ל ואילך, הפכה עקדת יצחק לסמל בעל עוצמה רבה של נכונות למסירות נפש על קידוש השם. ועל אף שלפי פשוטו של מקרא אברהם לא באמת שחט את יצחק, ויצחק, אף על פי שהיה מוכן להיות מוקרב כקרבן, בסוף לא הוקרב, בכל זאת בתקופות שונות בהיסטוריה היהודית ראו את המעשה כדומה למעשה הקרבה או אפילו כהקרבה של ממש. כך למשל מדרש הגדול (בראשית כב, יט) מתמודד עם השאלה היכן נמצא יצחק אחרי העקדה, שהלא הוא לא מוזכר כלל בפסוקים אחרי העקדה ("וישב אברהם אל נעריו" ויצחק לא מוזכר) אומר המדרש:

ויצחק היכן הוא? ...אמר ר' אלעזר בן פדת אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי מזבח.

בתקופת גזרות תתנ"ו - הלא הם ימי מסעי הצלב, בהם התקיפו הצלבנים את היהודים והטבילו אותם בעל כורחם לשם נצרות בדרכם לשחרר את ארץ ישראל מהמוסלמים -העדיפו יהודים רבים למות על קידוש השם ולא להיטמא לנצרות. בהקשר זה של קדושי תתנ"ו למות על קידוש השם פירושו לקיחת החיים בידיים; היהודים לקחו את חייהם בידיהם, וגם הרגו את ילדיהם. הנצרות היתה כל כך מאוסה עליהם עד שלא היו מוכנים שיטבילו אותם במים כדי להפכם לנוצרים. בתיאורים של קידוש השם מסופר שכשראו היהודים שפרצו גדודי הפורעים אל חצר של טירה בה התקבצו,ולא היה מנוס מפניהם אלא בהתנצרות:

...צעקו כולם בקול גדול לב אחד ופה אחד שמע ישראל... כל מי שיש לו מאכלת יבדוק אותה... וישחוט אותנו על קידוש השם... ואחר כך ישחוט את עצמו ונהרגו ונטבחו על יחוד שם הנכבד והנורא... שאלו נא וראו ההיתה עקידה כזאת מימות אדם הראשון? האם היו אלף ומאה עקידות ביום אחד כולם כעקידת יצחק בן אברהם? (גזרות אשכנז וצרפת עמ' לא והלאה)

בכרוניקות של התקופה, כלומר בתיעוד שהשאירו חכמי אשכנז על זוועות גזרות תתנ"ו, וכן בפיוטים מאז, אנו למדים על כי הדור הזה ראה את עקידת יצחק כתקדים להריגה העצמית שלו על קידוש השם.

הדין התלמודי אינו דורש מהאדם לקחת את נפשו, ודין מיתה על קידוש השם בהקשר התלמודי הוא דין פסיבי - דהיינו יֵהָרֵג ועל יעבור, ולא שייקח את נפשו. היהודים בגזרות תתנ"ו ראו את עצמם כפועלים לפנים משורת הדין, כשבאמתחתם תקדים המצדיק את מעשיהם, דהיינו - עקדת יצחק.

גדול חכמי ספרד שחי זמן קצר אחרי גזרות תתנ"ו היה הרמב"ם. הוא החזיק בדעה שונה מחכמי אשכנז בקשר למסירות נפש על קידוש השם. הרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה שאדם חייב למסור את נפשו על קידוש השם רק על שלוש עברות: עבודה זרה, גילויי עריות ושפיכות דמים. על שאר עבירות כותב הרמב"ם שאם אנסו אותו לעבור:

...יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם, ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו (רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ה).

הרמב"ם, לכאורה, אינו מותיר אפשרות לפעול לפנים משורת הדין במצוות קידוש השם, וזה בניגוד למצוות רבות אחרות שישנה אפשרות לקיום מצוות לפנים משורת הדין. ברם, המעיין בסוף אותו פרק, כפי שהעיר מו"ר הרב פרופ' יצחק טברסקי זצ"ל, מגלה קטע חשוב מאוד בדברי הרמב"ם, ושם מתברר שיש מקום לקיים מצוות קידוש השם באופן של לפנים משורת הדין. הקטע הוא כל כך חשוב שנביא אותו במלואו. הרמב"ם מזהיר מאיסור חילול השם בכלל, ובמיוחד מהתנהגות מפוקפקת של תלמיד חכם. התנהגות שהיא אינה אסורה ממש, אבל כשהיא נעשית על ידי תלמיד חכם, היא מבזה אותו ואת התורה שהוא לומד. וממשיך הרמב"ם

...הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין; וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

התנהגות מוסרית מופתית היא מעשה של קידוש השם ברמה הגבוהה ביותר. ולכן על אף שהרמב"ם לא איפשר מסירת הנפש הנעשית כ"לפנים משורת הדין" , הוא יצר קטגוריה של לפנים משורת הדין במישור המוסרי המקדשת שם שמים ברבים על ידי קדושת החיים.

הכותב הינו נשיא מכללת גבעת וושינגטון

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן