בפרשת וירא אנו למדים על מצוות הכנסת אורחים. המורה שלנו הוא לא אחר מאשר איש החסד, אברהם אבינו. הנביא מיכה הדביק לאברהם את כינוי החסד בפסוק הנאמר כל יום בתפילה "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם". הגמרא במסכת יבמות (עט.) אף מביאה את גמילות החסדים כסימן היכר לעם ישראל (יחד עם רחמנות וביישנות).
אך מהי באמת החסד, ומה הן גבולותיה? שמעתי פעם מאישה תל אביבית חכמה שחסד אמיתי הינו חסד אשר אנו עושים בעיקר כאשר הדבר איננו נח לנו. כנראה שהבנה זו מגיעה מתוך פרשתנו.
לאברהם היו שלל סיבות ותירוצים אשר כל אחת לבדה יכלה לפוטרו מהפקת סעודה שלמה עבור שלושה זרים אשר איננו מכיר. ראשית, אברהם היה בן 99 ושרה בת 89. התורה אף מעידה עליהם "ואברהם ושרה זקנים באים בימים". שנית, אברהם היה ממש לאחר מילתו (לפי רש"י ביום השלישי למילתו, והקב"ה בעצם ביקר אותו בחוליו) וסביר להניח שהיה נתון בכאבים עזים (מה עוד שהוא מל את עצמו). בנוסף, לפי רש"י אברהם היה באמצע שיחה עם הקב"ה כאשר ראה את שלושת האורחים הפוטנציאליים והפסיק את שיחתו החשובה כדי להכניס אורחים (מי מאיתנו היה מפסיק שיחה עם אישיות חשובה בכדי לעזור לנזקקים, קל וחומר במהלך שיחה עם הקב"ה בכבודו ובעצמו?). יתרה מזאת, היה ממש חם בחוץ "כחום היום". אברהם אף היה זקוק לעזרת בנו ישמעאל שגם היה בעיצומה של החלמה מברית מילה (בגיל צעיר של 13). ומי יודע כיצד שרה, עקרת הבית (שכל הגברים שמסביבה היו חולים ויש סיכוי סביר שהיא טיפלה בכולם) הרגישה כאשר בעלה מחליט פתאום להכניס שלושה זרים מאובקים לביתם.
לא רק שאברהם מתחמק מניצול הסיבות המוצדקות להתעלמות מעוברי הדרכים, אלא ש"וירץ לקראתם מפתח האהל". אברהם היה כה נחוש בדעתו לעשות חסד, ששום תירוץ שבעולם לא יכל למנוע ממנו את הכנסת האורחים.
לפעמים קשה להזדהות עם הסיפור המקראי, במיוחד כאשר הוא כה מוכר. עולם הקולנוע יכול לפתוח בפנינו שוב את הסיפור ולהמחיש לנו את מה שאולי התחולל בבית אברהם ושרה.
לכן גם הפעם נזכיר 2 סרטים העונים על השאלה עד כמה עלינו לצאת מאיזור הנוחות שלנו כדי להכניס אלינו אדם הביתה. הראשון הוא סרט המבוסס על סיפור אמיתי בשם "הזדמנות שניה" (Blind Side) משנת 2009. בסרט מסופר על מייקל אוהר, המתקבל ללימודים בבית ספר לאחר שמראהו החיצוני מושך את עיני מאמן הפוטבול. ביג מייק (כינויו בפי חבריו) מעביר את ימיו ללא מקום שינה מסודר, ללא בגדים להחלפה ובאכילת שאריות מזון. אחת מאימהות התלמידים בבית ספרו רואה אותו צועד לבדו בגשם בחג ההודיה ומכניסה אותו לביתו. המשפחה כולה מאמצת את מייקל ומאותו רגע חייו משתנים. כמובן שהכנסתו אליהם הביתה היא לא פשוטה, ובאה על חשבון בני הבית, הזוגיות של ההורים והתא המשפחתי הנח והמוכר של משפחת טיוהי (במיוחד לאור ההבדלים שבינו לבינם, הן החיצוניים והן התרבותיים). החסד שגמלו איתו בני המשפחה ובעיקר אמו המאמצת, לי אן, עזרה לו להתקדם בלימודיו בדרך לקריירת פוטבול מקצועית.
 |
|
(צילום: יחצ)
|
סרט זה הוא דוגמא למעשה חסד אשר היה מלווה בהקרבות רבות (כלכליות, נפשיות, רגשיות), באי נוחות ובנתינה לשמה. הכנסת האורחים בסרט זה היא אולי האולטימטיבית. האורח לעולם לא עוזב, כי הוא הופך לחלק אינטגרלי מהבית.
[embed]
הסרט השני, הוא לא אחר מאשר "האושפיזין" משנת 2004. משה ומלי, זוג בעלי תשובה הגרים בשכונה חרדית בירושלים הם עניים וחשוכי ילדים. ערב חג הסוכות, בדרך נס הם זוכים בתרומה נדיבה ומצליחים להתכונן לחג. אך עם הנס בא גם ניסיון: שני 'אושפיזין', יוסף ואליהו, הם אסירים נמלטים, חברי עבר של משה. עד מהרה מתגלה אופיים הגס והנצלני, אולם משה ומלי מתעקשים למלא את מצוות הכנסת האורחים בסוכה.
 |
|
(צילום: יחצ)
|
כמו אצל אברהם ושרה, גם הזוג שבסרט חשוך ילדים (אם נתעלם רגע מישמעאל). בניגוד לאברהם ושרה, משה ומלי בלנגה הם עניים. להוסיף חטא על פשע, אורחיהם מתנהגים בגסות רוח ובחוצפה, מה שגורם למשה ומלי להרגיש שלא בנח אל מול שכניהם. בסרט חשים את אי הנוחות בהכנסת האורחים הביתה, לחייהם (במיוחד במהלך חג הסוכות) ובכך יכולים להעריך את מעשה החסד של בני הזוג.
[embed]
שני הסרטים האלה ממחישים את מה שאולי התחולל בבית אברהם (ראשון האושפיזין, הזוכה להתארח אצלנו אולי כשכר על כל האורחים שהכניס לביתו) כאשר הגיעו אורחים לא צפויים, וממש לא בזמן הטוב ביותר. אברהם שלימדנו חסד מה הוא עוד בהצלת לוט בפרשה שעברה, ושדואג לאנשי סדום בפרשתנו (ולנתינת הזדמנות שניה ללוט), בסוף זוכה לבן ולהעברת מידותיו הנעלות הלאה לדור הבא.
אם נשאל את עצמנו, בעמדנו לפני דילמת חסד מסויימת, האם קשה לנו יותר משהיה קשה לאברהם ושרה, אולי נזכה לעשות יותר חסד. ואם לא, לפחות לנקודת מבט קצת אחרת על כל מיני אורחים מזדמנים שנופלים עלינו בזמנים הגרועים ביותר.
שבת שלום