השבוע נפתח בפנינו חומש חדש שמביא עמו את ההתרגשות של ההתחלות החדשות. יחד עם זאת, בואו נודה, כשיודעים שנושא הספר הוא חוקֵי ופרטֵי קרבנות עם ישראל במדבר, אצל רבים מאיתנו, יורדת ההתרגשות באופן משמעותי. כי במאה ה21, משום מה, אנחנו לא כל-כך מתלהבים לשחוט בהמות או להקטיר צמחים עבור בורא עולם. אבל התורה היא נצחית ורלוונטית גם לנו, כאן ועכשיו. אז מה הקשר בין הקורבנות של אז לחיים שלנו היום? חז"ל פרשו את הפסוק: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" באופן הבא: השפתיים שלנו (שְׂפָתֵינוּ-תפילותינו) מחליפות (וּנְשַׁלְּמָה) את הקרבנות (פָרִים). לכן, בואו ננסה להבין את תחליף הקרבנות בימינו אנו: התפילה.
איך פועלת תפילה? זה משהו קצת מאגי, לא? מה ההבדל בין תפילה שמתקבלת לזאת שלא? ובאמת, למה אנחנו מתפללים בכלל?
ניקח דוגמא: אדם חוֹוה חוויה צורמת מול המציאות. הוא מתמודד עם קושי. הוא לא מוצא עבודה, אין לו רכב, הוא חולה או שאחד מילדיו מאחר להתחתן, לא עלינו. בקיצור, רע לו עם המציאות.
אז מתוך מצוקתו, הוא נושא תפילה אל אדון-כל, מקירות ליבו הדואב: "אנא השם, שנה לי את המציאות הבלתי נסבלת הזו, פתור נא לי את הבעיה".
ואז, אם הכל הולך כשורה, ריבונו של עולם (להזכירכם - הוא שהפגיש מלכתחילה את האדם הזה עם המצב הקשה הנ"ל), נענה לתפילתו ומשפר את תנאי המציאות של המתפלל - כאילו הוא אומר: "לא התכוונתי לתת לך את הג'וב הזה, לא רציתי שתחלים (ח"ו) וכו' - אבל אם אתה מבקש כל-כך יפה, אני משנה את דעתי בנידון והנה, קבל את מבוקשך."
ובכן, אם גם אתם - כמו רבים וטובים (וכמוני במשך מרבית חיי) - מאמינים שככה פועלת התפילה, חגרו חגורת בטיחות לפני שאתם קוראים את השורות הבאות, המגישות תמצית של גישת הרב קוק בנושא התפילה. יתכן והקריאה תערער יסודות דתיים ששכחתם מקיומם. על אחריותכם.
אם אתם מאמינים שעל ידי תפילתכם, הקב"ה משנה את דעתו, קבלו עדכון צורב הישר מהרב קוק: "החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, הרי זה מחרף ומגדף" (שמונה קבצים א, תרסד). במילים אחרות, מחשבה לפיה תפילה משנה את רצון ה' אינה אלא גידוף וחוסר אמונה. אכן כן, כמה שנתאמץ להכניס את האין-סוף לתוך ההגדרות המוכרות לנו, לא יעזור. כי הקב"ה לא כמונו (כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה' - ישעיהו נה, ח) - ואחת האמונות היסודיות של תורתנו היא שהבורא הוא אחד, והוא איננו משתנה (אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי - מלאכי ג, ו).
אם כן, אם הקב"ה לא משנה את דעתו על ידי התפילה - אז למה שנתפלל בכלל?
הנה ניסיון תשובה שלא מתיימר למצות את הנושא כמובן אלא לתת כיוון להמשך לימוד, עיון ועבודה פנימית: התפילה משנה... אותנו. מסופר שמישהו פעם שאל את ה'חפץ חיים' בשטיבל: האם כבוד הרב לפני או אחרי תפילה? ענה לו הרב: אם אני אותו אחד לפני ואחרי תפילה, אז למה התפללתי בכלל?
אבל איך נשתנה על ידי תפילה? בכך היא מאפשרת לנו להיפגש עם רצון ה' ולברר את הרצון שלנו, לזכך אותו, לעדן אותו. בתפילה אנו ניגשים אל עולם מושלם בו רצון ה' מופיע ללא מחסומים, עולם של קדושה, של דעת, של תשובה, של רפואה, של שפע וכו'
ובתפילה אנו נדרשים לעמת את רצוננו אנו עם כל השלמוּת הזו. הרצון האישי הספציפי שלנו (שנובע ממרירות המפגש עם מציאות עגומה כנ"ל) פוגש את הרצון האלוקי הכללי ומתחבר איתו. ואז אנחנו יכולים לברר אם הרצון שלנו תואם את רצון ה'.
נחזור לדוגמא: אם אני מתפלל לה' שיביא לי מכונית (ואני בכוונה משתמש בדוגמא פחות טעונה רגשית) - אני מפגיש את הרצון שלי עם רצון ה'. בעצם, למה אני רוצה מכונית? כי זה נוח? כי זה סמל סטטוס חברתי? סתם ככה כי "בא לי"? אם התשובה היא כן, אז הבנתי שרצוני נשאר אנוכי ומנותק מרצון ה'. אבל מה אם אני מבקש מכונית בגלל שזה רצון ה', בגלל שדרך השלמת צרכיי רצונו של ה' יעשה? אם אצליח לחבר את מבוקשי הפרטי לרצונו של הקב"ה - תפילתי היא תפילה, והיא תמיד תשאיר בי רושם של שמח, של חיבור עם הבורא - גם אם בקשתי לא תֵענה בחיוב (במידה והיא באמת לא תואמת את התכנית של ריבון העולמים).
אבל זה לא הכל, ישנו רובד נוסף: אם נאמר שהתפילה משנה רק את האדם, בעצם נקטין את ערך התפילה. כי כשאני מכוון את רצוני ואני מחבר אותו לרצון ה', המציאות שאני פוגש יכולה להשתנות ולהאיר באופן שונה וזורם יותר. כאילו שחיברתי את עצמי לתדר שונה של המציאות. על זה אמרו חז"ל במסכת אבות (ב, ד): "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ."
שוב, ברור שבמסגרת טור קצר זה לא ניתן למצות נושא כל-כך מורכב וברומו של עולם. כולי תפילה שבכל אופן דיון קצר זה יעורר אותנו להתעמקות ועבודת הנפש אמיתית.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.