איסור אכילת הדם – כי הדם הוא הנפש

איסור אכילת הדם מוזכר בתורה מספר פעמים.. בפרשת "ויקרא" האיסור מוגדר כחוקה שאין לה טעם: "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו (ג', י"ז). מאידך, בפרשת "אחרי מות" התורה מביאה טעם לאיסור אכילת הדם: "כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר (י"ז, י"א) ובהמשך: " כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת" (י"ז, י"ד).

הטעם לאיסור אכילת הדם , קשה יותר להבנה מהאיסור על בסיס של חוקה.

הקשר הזה בין דם לנפש מוזכר בספר בראשית: "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה... אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (ט', ג'-ד'). וכן בספר דברים: "רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש לא תאכל הנפש עם הבשר" (י"ב, כ"ג).

מדוע אסרה התורה את אכילת הדם? מה הקשר בין הדם לנפש? מדוע נבחר הדם כמייצג את הנפש?

הרמב"ם במורה נבוכים (ג', מ"ו ) מסביר את טעם האיסור בכך, שעובדי עבודה זרה נהגו לאכול את הדם, כי ראו בזה מזון לשדים. התורה אסרה על אכילת הדם כדי להרחיק את בני ישראל ממנהג המזכיר עבודה זרה. הרמב"ם לומד זאת מדמיון הפסוקים באיסור אכילת הדם: "ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם" (י"ז, י') ,ומי שנותן מזרעו למולך: "ונתתי את פני באיש ההוא" (כ', ו'). אין עוד מקרה בתורה שיש בו אזהרה בלשון הזו.

הרמב"ן רואה במושג נפש, המובא בהקשר עם איסור אכילת הדם ,את התשובה. אחרי המבול הותר לאכול בשר מן החי - החלק הגשמי שבו . כדי לא להגיע למידת אכזריות קיצונית, נאסרה עליו אכילת הדם - "נוזל החיים" המוגדר כאן כנפש: "כי הדם הוא הנפש".

זה עדיין לא מסביר מדוע נבחר הדם הגשמי לייצג את הנפש הרוחנית ומהו ההקשר ביניהם?

חומר גשמי מאופיין על ידי תכונות פיזיקאליות: צבע, צורה, משקל סגולי וכו', הרכב ופעילות כימית ובחלקם פעילות ביולוגית. אי אפשר לאפיין מושג רוחני בכלים אלה.

הדם עונה על קריטריונים של חומר גשמי ,הנפש על קריטריונים של מושג רוחני.

אפילו מושג רוחני כמחשבה ניתן להסביר כפעילות אלקטרוכימית וביוכימית בתאי המוח ,בדומה לפעילות האלקטרונים בתוך תאי הסיליקון במחשב .

תכונות הנפש הרוחניות של האדם קשורות בלב . נפש נאצלת מוגדרת כמי שיש לו לב טוב, לב טהור, לב רחום, וכו'. תכונות הפוכות מגדירות נפש שפלה. לב ונפש קשורים יחדיו באהבת האדם לאלוקיו : "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך…"

הלב אחראי על תנועת הדם לכל חלקי הגוף. הדם מכיל את החמצן, מרכיבי המזון והאנרגיה לבניית התאים בגוף החי ..הפרשות מהתאים מועברות באמצעות הדם לאיברים המוציאים הפרשות אלו אל מחוץ לגוף.

הלב ממלא תפקיד גשמי יחד עם מימד רוחני. כך הדם הנגזר ממנו מוציא אל הפועל תפקיד גשמי ומשמש כערך רוחני - "כי הדם הוא הנפש".

על אדם שעבר עבירה נאמר: "נפש כי תחטא". לא האיברים הגשמיים אחראים על ביצוע העבירה , נפשו הרוחנית אחראית לכך. לכן, יבוא הדם המבטא את הנפש ויכפר על הנפש החוטאת: "כי הדם הוא בנפש יכפר"

אכילת הבשר הותרה בשל הצורך בחלבון מן החי לקיום החיים. "נוזל החיים"- דם הבהמה שודרגה לרמה רוחנית

ומהוה ביטוי לנפש הבהמה. איננו זקוקים לנפש זאת לקיום החיים . אי לכך יש לנהוג בה באמות מידה רוחניות.

איסור אכילת הדם – כי הדם הוא הנפש מהווה ביטוי להתייחסותנו באמת מידה רוחנית אל נפש הבהמה.