הוא היה הנין של מתתיהו החשמונאי. הגיע משושלת מפוארת של מלוכה, מצביא מצוין שהרחיב את גבולות ממלכת החשמונאים למחוזות שלא הכירה. עמק הירדן, הגולן והחולה. כל הערים הצפוניות. הוא ניהל מלחמה נגד מואב כדי להשתלט על נתיב הסחר הנבטי והפך את ים המלח לחלק מהממלכה שלו. כרת בריתות עם עמי הסביבה וגם כנגד עזה יצא למלחמה. בודד אותה מכל עבריה וכבש אותה ואז פקד בשנת 96 לפנה"ס להרוס אותה עד היסוד. 200 שנה לערך לפני, החל שיעבודה של יהודה לממלכות ההלינסטיות בקרב עזה. המנהיג היהודי רצה למחות את הכתם מדפי ההיסטוריה ולהיחשב למצביא שיוביל את העם לעצמאות איתנה לדורי דורות. אלכסנדר ינאי. מגדולי המצביאים הצבאיים היהודים.
הפועל "ויקהל" בתנ"ך: בין יוזמת העם ליוזמת המנהיג
שתי תנועות שונות מייצר הפועל "ויקהל" לאורך כל התנ"ך.
מצד העם ומצד ההנהגה: "וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ", העם מתקהל מיוזמתו, מודאג מהיעדרות משה ומבקש מוצא. אומר ראב"ע, נאספה כל קהילה בנפרד ויחד פנו לאהרן. הפחד עבר מהאחד לשני.
"הדבקה רגשית" נקראת התופעה הזו. מונח שטבע פרופ׳ אליין הטפילד מאוניברסיטת הוואי כשזיהה מצב שבו רגשות עוברים מאדם לאדם, בתהליך כמעט לא מודע, שבו אנשים מרגישים במצב הרגשי של האחר, מאמצים את התחושה שלו, את הרגשות שלו, ונוצר רגש קולקטיבי. רגש שמשותף לכולם ועובר מהאחד לשני במהירות. בהתקהלות הראשונה של העם, ההדבקה הרגשית היא שלילית. רגש פחד שמגיע מהעם.
בפעם השנייה המנהיג הוא זה שמקהיל את העם: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה יְהֹוָה לַעֲשׂת אֹתָם", אומר ראב"ע, היה חייב משה לאסוף יחד את כל העם כדי שיתנו יחד כופר נפשם לעבודת המשכן. ור' יוסף בכור שור אומר, הודיע משה לכולם כאחד. משה יוצר רגש משותף של התנדבות ושיתוף פעולה בכל העם כדי לגייס אותו לשמירת השבת ובניית המשכן.
ריכוז הסמכויות: כיצד איבד ינאי את לב העם
"ויקהל" מחדד רש"י – "לשון 'הפעיל'. ש[משה] אינו אוסף אנשים בידים, אלא הם נאספים על פי דברו".
הפעם ההדבקה הרגשית היא חיובית. המנהיג נוקט במחוות מסוימות, שפת גוף, הבעות פנים, והעם מחקה אותו. אותו משה שבסוף הפרשה הקודמת פניו נהרו, עומד מול העם ותחושותיו דבקות גם בו.
ריכוז הסמכויות: כיצד איבד ינאי את לב העם
אלכסנדר ינאי נחשב אחד המצביאים הדגולים ואך טבעי היה שהממלכה תהיה בשגשוג רוחני גדול ורווחה, אלא שהבחירות שעושה ינאי כמנהיג מקוממות עליו מחצית העם. ינאי מחליט לקחת לעצמו את תפקיד המלך וגם הכהן הגדול. הוא נוטל מהסנהדרין, בית הדין הגדול והערכאה העליונה לפסיקה, את מירב הסמכויות ומעביר אותן אליו. הוא מסרב להכיר בכוחה של הסנהדרין ולפי המתואר בתלמוד הבבלי, כשהוא נקרא לעמוד בפני הסנהדרין בגלל עבירה שביצע עבדו, הוא לא מסכים לעמוד מולה. הסנהדרין מאבדת מכוחה ולא מעזה להתעמת איתו.
אלכסנדר ינאי מצמצם מאד את שיתוף הפעולה עם נציגות "חבר היהודים" - נציגי העם ונציגי הכהנים, שנחשבו חלק מהמערך השלטוני ובאקט הפגנתי מטביע מטבעות עם הכינוי "מלך" וביוונית – "בסיליאוס" ומסלק את חבר היהודים גם מהאזכור על המטבעות. כל סמכויות החקיקה והשיפוט נמצאים כעת בידיו. מחצית העם, הפרושים, שראתה בסנהדרין ובנציגי העם שותפים מלאים לשלטון, מתקוממת כנגד שורת ההחלטות אך ינאי מתעלם מהם.
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל יְהֹוָה" (במדבר טז, ג).
קרח הוא הראשון ליזום את ההתקוממות כנגד משה ואליו מצטרפת קבוצה אחר קבוצה. הידבקות רגשית מורחבת מכינה את הקרקע למרד – "דָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב" ואליהם מצטרף "ְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן" ובהדרגה "אֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם".
מחקר שבדק איך מתבצע הליך ההידבקות הרגשית זיהה מרכיב קריטי בהיסחפות – אחרי המנהיג חייב להיות המצטרף הראשון. בלעדיו התהליך לא יתקדם. אחרי המצטרף הראשון הכל צובר תאוצה, האחרים מקבלים אומץ. המצטרף הראשון הוא הקטליזטור שאחריו אחרים יעזו לבוא.
דתן ואבירם שרש"י פירש שהם גם שני העברים הנצים במצרים שמשה הפריד ביניהם וכבר אז הלעיזו מולו "מי שמך שופט עלינו", באים כאן ומדליקים את המרד, מעלים טענות משלהם נגד שלטון משה ואז מצטרפים כל השאר: "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר טז, יט)
קרח מגיע מהעם. רחבעם הוא המנהיג.
"וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת-כָּל-בֵּית יְהוּדָה וְאֶת-שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם-בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת-הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן-שְׁלֹמֹה (מלכים א', יב', כא').
רחבעם מקהיל את העם, קבוצה אחר קבוצה, הידבקות רגשית כדי שיבואו לצאת איתו למלחמה.
ומנגד, בדברי הימים ב', נוהרים ליהודה כוהנים ואחריהם הלוויים "כִּי הִזְנִיחָם יָרָבְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לַה'", "וְאַחֲרֵיהֶם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הַנֹּתְנִים אֶת לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאוּ יְרוּשָׁלִַם לִזְבּוֹחַ לַה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם". בזה אחר זה הם מגיעים לרחבעם להסתופף תחת שלטונו בירושלים, כל אלו שאיבדו את מעמדם אצל ירבעם.
ינאי מרחיק את הפרושים מכל תפקידיהם ונוטל את הסמכויות לעצמו. לפרושים הייתה השפעה רבה בקרב המון העם, אך ינאי מבכר את תמיכת עדת הכהנים הצדוקים שבראשה הציב עצמו ככהן גדול. הצדוקים מובילים שלטון דתי לםי תפיסתם ומשליטים את עמדותיהם באליטה הצבאית והפוליטית ומתנכרים לפרושים. כל אחת מהקבוצות סופחת אליה עוד קבוצות קטנות ש"נדבקות בה" ולבסוף פורצת מלחמת אזרחים עקובה מדם. שש שנים נמשכת המלחמה. ינאי מגייס צבא שכירים שיסייע לו.
50,000 יהודים נהרגים במלחמת האזרחים לפי יוספוס פלביוס. העמים שינאי הכריע מתבוננים במלחמת האחים ובהיחלשות הפנימית. השנה היא 88 לפני הספירה אבל ההיחלשות שהתחילה אז, תוביל בסוף לחורבן בית שני ב-70 לספירה. אותה שנאה בעם שפולג בידי אלכסנדר ינאי תהדהד לדורות. מחקרים מהשנים האחרונות הוכיחו שהידבקות רגשית יכולה לקרות גם דרך רשתות חברתיות. ניתן להעביר מצבים רגשיים לאחרים בשלט רחוק וללא אינטראקציה פיזית.
מלחמת האזרחים לא מאפשרת לינאי להתרכז בממלכה הגדולה שכבש ובסופו של דבר מושגת פשרה בין ינאי לבין הפרושים. מוסכם ביניהם ש"חבר היהודים", כלומר נציגי עם, מועצת זקנים ונציגי סנהדרין ישולבו בעמדות השפעה והשלטון לא יהיה רק של הצדוקים ושל ינאי. על ערש דווי, כשהוא חולה במלריה בה נדבק באחד ממסעות המלחמה, קורא ינאי לאשתו שלומציון שאמורה לרשת אותו ומנחה אותה להמשיך לקרב אליה את הפרושים. אם לא תשמור על ההסכם השברירי, מתרה ינאי, הממלכה תתפרק שוב והפעם היא לא תצליח לדכא את המרד.
שלומציון נוהגת כפי שמציע בעלה. היא מקרבת את הפרושים וזוכה לאהדתם, אבל מעגל דמים כשהוא נפתח, הדיו מוסיפים לפעום. ינאי נזכר מאוחר מדי. הפרושים לא שכחו זכרון כואב מימיו - 800 מנהיגי פרושים העמיד ינאי לפני הוצאה להורג. אבל טרם הריגתם, רצח לנגד עיניהם את בני משפחותיהם בעודו מתעלס עם פלגשיו בפומבי. במגילות קומראן מופיע התיאור המחריד.
בשנת 2018, בחפירות בירושלים, נמצאו שרידי נשים וילדים שמצבם העיד שהיו קורבנות לטבח ברוטלי. הממצאים תוארכו לימי ינאי. שלומציון מתירה לפרושים לנקום את הטבח. המתח בעם ימשיך לפעפע מתחת לפני השטח.
מסקנות לדורות: הידבקות רגשית כמפתח למנהיגות
"וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת-כָּל-שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת-הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל-רְכוּשׁ-וּמִקְנֶה לַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו עִם-הַסָּרִיסִים וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל-גִּבּוֹר חָיִל אֶל-יְרוּשָׁלִָם"
קבוצה אחר קבוצה מקהיל דויד את העם, מכין אותם לחיות יחד תחת מלכות בנו: "ויִּבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם... וּמִכָּל בָּנַי, כִּי רַבִּים בָּנִים נָתַן לִי יְהוָה, וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר לִי: 'שְׁלֹמֹה בִנְךָ - הוּא יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי, כִּי בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן, וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב. וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ עַד לְעוֹלָם".
דויד משתמש ביכולתיו כמנהיג ליצור בעם חיבור רגשי מדבק וחיובי שימשיך אחרי מותו עם הבטחה לדורות: "לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, וְהִנְחַלְתֶּם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד עוֹלָם". דורי דורות חפצי חייים אנחנו. לא רק כאן ועכשיו אלא עד עולם. הידבקות רגשית חיובית. כוחו של מנהיג.
"וְהָיִינוּ לוּחוֹת שְׁבוּרִים. תּוֹכֵנוּ בְּכִיָּה וּכְמִיהָה לְהִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה", המשוררת סמדר פלק-פרץ.
מאת עו"ד סא"ל (מיל') אורי אגוז, הפרקליטות הצבאית, כותבת לתיאטרון ולטלוויזיה.