בתחילת המלחמה נכחתי באחת מיחידות הפוריות בארץ, כאשר ברוב יחידות הפוריות, נפח הפעילות ירד או נעצר לגמרי, בשל מצב החרום שנוצר. בשיח שהיה שם הועלתה השאלה - מי יכול להביא ילדים לעולם כל כך קשה?
בפרשת השבוע שלנו מוזכר מעשה הכיור: "וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד".
המדרש (המובא בפירוש רש"י במקום) מספר סיפור שלם שטמון בו מסר מפעים; מדרש, שבכל פעם ניתן למצוא בו נקודות אחרות, ובהקשר שלנו - ישנה התייחסות למראות מהן נעשה הכיור: "במראת הצובאת - בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עיכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאווה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים ח ה) תחת התפוח עוררתיך, וזהו שנאמר במראות הצובאות. ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו את שקנא לה בעלה ונסתרה".
תחילתו של מדרש זה מתייחס לימים הבאים עלינו לטובה לקראת הפסח - בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. ומה הייתה צדקותן? המסירות שלהן ללדת ילדים במציאות של העבדות. עם ישראל נמצא בשפלות כל כך גדולה, אבל הם יודעים שיש תקווה, שיש הבטחה, והנשים, נשות אמונה, מאמינות שאפשר ללדת כשיש תקווה להמשך. המשך המדרש מתייחס לעמרם שפירש מאשתו כי הוא קורא את המציאות כמו שהיא עכשיו, ומרים הנביאה מוציאה אותו ממבט זה ומסתכלת על הנצח. ובזכות מרים נולד מושיען של ישראל!
משה רבנו, בראיה ראשונית, חושב שלא ראוי לעשות את הכיור מהמראות כי הן מבטאות חוסר צניעות. אבל הקב"ה, בראיה עמוקה, אומר לו לקבל, כי המראות מבטאות מהות של אמונת הנשים, עד כדי כך שהן חביבין עליו מהכול.
בעולם שלנו, שבו המציאות המוחצנת יכולה לבלבל, בא הקב"ה ואומר - בואו נראה את המציאות הפנימית של הדבר. כדברי הרש"ר הירש על הפרשה: "...מציינים אפוא את הצורה והתכלית של הדברים, שמהם הותקן הכיור, כחשובים לא פחות מהחומר עצמו - לגבי הרעיון שיש להמחישו. טעם עמוק יש בעובדה, שאותו כלי הקודש שהיה מיועד ל"קידוש ידים ורגלים", כלומר ל"קידוש מוסר המעשה והשאיפה" (עי' פי' לעיל ל, יז), היה עשוי ממראות, היינו מכלים שתכליתם להבליט את הופעתו החושנית - גופנית של האדם כדבר שיש להתבונן בו במיוחד. נמצאנו למדים, שהחושניות שבהווייה האנושית הגופנית - לא זו בלבד שאינה מוּצאת מכלל הקידוש הבא מן המקדש, אלא דווקא היא הדבר הראשון והעיקרי שהקידוש חל עליו".
על פי פירוש זה, יש נדבך אחד שמתייחס לכך שחשוב לציין את המקור לעשיית הכיור והשימוש שנעשה בעבר במראות אלה. אבל ישנו נדבך נוסף שבכל מציאות אפשר להשתמש במראות במציאות הקדושה שלהן.
יוצא שהכוח הגדול של הכיור נלקח מהעבר. תרגום יונתן מביא גם את המבט העתידי - כיור הנחושת, שאליו הנשים היו באות, ומתסכלות בו לאחר טבילתן, והיו יולדות ילדים צדיקים. אולי ניתן לחבר בין העבר, ההווה והעתיד ולהגיד שהן לוקחות את כוח האמונה שנמצא שם ומכוח זה יולדות.
וחזרה לימינו אנו - ביום בו הובאו בני משפחת ביבס הי"ד לקבורה, מטופלת פוריות אמרה לי שהיא מתפללת לזכות שהטיפול דווקא היום יצליח להביא חיים לעולם. הכוח הגדול שלנו והתשובה הגדולה שלנו זו האמונה בהמשכיות ושמחה בכל ילד שנולד.
זה נכון לנשים שיולדות בתקופה קשה וזה נכון לכל הנשים, בכל זמן שממשיכות ומתאמצות, גם אם זה לא מגיע בקלות, עם אמונה שהדרך קשה אך שווה ללכת בה. דברים אלו מוקדשים בתפילה לכל המצפות והמצפים - שיזכו לפרי בטן בקרוב.
מוקדש לזכרה של אמי היקרה דינה הכהן ז"ל לרגל יום פטירתה שהייתה מקור לימוד לאמונה זו לנשים רבות.
הרבנית יפעת הראל היא יועצת הלכה מלוות פוריות של מדרשת נשמת בשיתוף קרן גפן. יועצות הלכה מלוות פוריות נותנות מענה הלכתי חינם במהלך כל שלבי מסע הפוריות. ניתן לפנות ליועצות הלכה מלוות פוריות בוואטסאפ- 02-6404330.