"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה" (שמות ל"ה, א) - למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ח) - שומע אני בין בחול בין בשבת... תלמוד לומר "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה... שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" (שמות ל"ה, א) - בחול ולא בשבת. מכילתא דרבי ישמעאל, ריש ויקהל.
קשר הלכתי ואגדי עמוק מצאו חז"ל בין השבת לבין מלאכת הקמת המשכן. מתוך עירוב הפרשיות של ציוויי השבת בתוך מלאכת הקמת המשכן, למדו חז"ל על האיסור לבנות את המשכן בשבת, ומתוך כך גם למדו את הבסיס של ל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת, המבוססות על המלאכות הנצרכות להקמת המשכן.
מעבר לסמיכות הפרשיות, נראה שהקשר בין השבת למלאכת המשכן, נעוץ בתפיסתם של חז"ל הרואה בהקמת המשכן את השלמת בריאתו של עולם: "שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם" (במדבר רבה י"ב, יא). לפיכך, כשם שביום השביעי שבת ה ממלאכת הבריאה הראשונית של העולם, כך עלינו לשבות ביום השביעי ממלאכתנו - שהיא השלמת מלאכת בריאת העולם וביסוסו.
בעיוננו הקודם ניסינו לעמוד על ההבדל שבין מצוות עבודת ה באמצעות המשכן, לחטא שבניסיון לעבוד את ה באמצעות העגל. נראה שבנוסף לקריטריונים עליהם עמדנו בשבוע שעבר, מבנה פרשיות המשכן מדגיש הבדל נוסף בין המשכן לעגל. לאחר שבפרשיות תרומה-תצווה ובתחילת פרשת כי תשא (פרקים כ"ה-ל"א), אנו מצווים על בניית המשכן, ממש לפני תיאור חטא העגל - מופיע ציווי על השבת (ל"א, יב-יז). לאחר תיאור חטא העגל, תהליך הכפרה והמצוות שבעקבותיו (ל"ב-ל"ד), פותחת פרשתנו בציווי נוסף על השבת, כשרק לאחריו יופיע תיאור הקמת המשכן.
סדר פרשיות זה (משכן-שבת-עגל-שבת-משכן) מורה שסמיכות הפרשיות לא נועדה רק ללמדנו על השבת והלכותיה, אלא גם על מהות ההבדל שבין המשכן לעגל, כשקיומה של מצוות השבת יכול להוות קריטריון נוסף המבחין בין עבודת האדם את עצמו, לעבודת ה כנה ואמיתית.
משל למה הדבר דומה? לאב שהלך למדינת הים, ופקד על בנו לעבד את שדהו ואף התיר לו להתפרנס מן השדה עד שובו. במקרה זה, יהיה קשה לדעת האם הבן המעבד את השדה מקיים את מצוות אביו, או שמא למעשה מתייחס הבן לשדה כרכושו האישי ולמעשה גוזל הוא את השדה. אך במידה והבן נמנע מלעבד את השדה בפרקי זמן מסוימים, רק משום שכך ציווהו אביו, נוכל לדעת בוודאות שעיבוד השדה משמעותו קיום רצון האב, ולא מימוש שאיפותיו האישיות של הבן.
גם הקמת המשכן יכולה לנבוע מתוך רצונו של האדם לממש את עצמו, ולחוש חוויות רוחניות נשגבות. ככלל, קידומו של העולם והשלמת בריאתו, יכולים להוות קיום צו ה, או לחילופין פעולות המבטאות את רצונו האנוכי של האדם לפעול למען עצמו. נראה שהנקודה המבחינה בין שתי האפשרויות, בין תהליך שמשמעותו היא הקמת משכן ובין פעולות שהן למעשה בניית עגל, היא נכונותו של האדם להפסיק מלקדם את העולם - בשל צו ה.
נראה שדרשתנו באה ללמדנו, שרק אדם שמקיים את "ובַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ", המלאכה שעשה כל ששת הימים - מלאכת שמים היא, כשם שרק אדם שפסק ביום השביעי מלהקים את המשכן, יכול לדעת שהוא אינו בונה עגל לעצמו חלילה, אלא משכן לשם ה.
הכותב הוא דוקטורנט לתנ"ך במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן.