בתחילת פרשת השבוע, אנו מצווים על שמירת השבת. אה... השבת - "תַּכְלִית מַעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ", חוויה עילאית ומרוממת! טוב, כך אומרים לנו או כך היינו אמורים להרגיש.
אלא שבפועל, עבור רבים מאיתנו, השבת היא סוג של סיוט מתמשך בן 25 שעות שרק מחכים לסיום. כמה אפשר לחיות בלי סמארטפון, בלי מחשב, בלי מכונית, בלי סיגריות, בלי פייסבוק וסמסים? כמה אפשר לישון, לאכול ולפטפט? שלא לדבר על תפילות ארוכות כאורך הגלות. אין מה לעשות, מצ'עמם כבר!
להגיד את האמת - עד לא מזמן (טוב, תלוי איך מגדירים 20 שנה...), גם אני הרגשתי כך וראיתי בשבת אך ורק מסכת ייסורין ואיסורים. מבחינתי, מילת הקוד והסיכום של השבת הייתה אחת: אסור!
עד שיום אחד, באיזו מרפאה די אפלולית, רצתה ההשגחה והביאה לידי ספר של אריך פרום שדן בהבדל בין התרבות המערבית והמזרחית. את אריך פרום, כדאי מאוד להכיר: הוא פסיכו-אנליסט והוגה דעות יהודי שמפורסם בציבור הרחב בעיקר בשל ספרו על האהבה (למי שעוד לא קרא, רוצו לקרוא!). עד שהגיע תורי להיכנס אל הרופא, הספקתי לקרוא הסבר של פרום שפקח את עיניי ושינה את ההבנה שלי לגבי נושאים רבים, ובעיקר לגבי מערכת היחסים שלי עם השבת. פרום מסביר ששני פעלי עזר מרכזיים, שכיחים ביותר בשפות אירופאיות, מתמצתים את ההבדל התרבותי בין המזרח למערב:
- במזרח (בעיקר במזרח הרחוק), החיים מתנהלים על פי הפועל TO BE, להיות. מרכז החיים הוא ההוויה. עבור תרבות זו, אדם נמדד על פי היכולת שלו להיות, להתחבר אל עצמו, אל תוכן החיים. לכן תרבות זו מרוממת את הנזירים, אלה שמאסו בכל קניין גשמי ומתמקדים ומתמסרים למדיטציה, למיסטיקה, לחיפוש המשמעות, למסע הפנימי אל האושר והגאולה האישית. כתוצאה מכך, אין במזרח מרוץ לעבר עשייה או התקדמות, וההתפתחות המדעית-כלכלית לא צברה שם תאוצה משמעותית.
מהעבר השני של העולם, במערב, רוב החיים מתנהלים על פי הפועל TO HAVE (ושימו לב שאין לפועל זה תרגום בעברית - זה אומר המון על עם ישראל). מרכז חיי המערב, זה הרכוש, הקניין. בגלגול הנוכחי, מקדש המערב הוא ה'קניון', מרכז הקניות. טעם החיים, זה ה-SHOPPING, מסע הקניות. במערב, אדם נמדד לפי הישגיו הכלכליים, על פי רכושו, נכסיו, על פי מספר המכוניות, גודל הבית וכו'. אפשר גם להעריך אדם לפי הכנסותיו בשנה ולהגיד "פלוני שווה X מיליון דולר בשנה". זהו השווי של האדם: הסכום שהוא צבר בבנק. בפן החיובי, המערב התעסק רבות עם עולם המעשה, עם המדע והקדמה - ואכן גרם לעולם להתקדם מבחינה כלכלית, מדעית ובתחומי עשייה רבים.
ואיפה אנחנו היהודים בתמונת העולם הזאת? עבור פרום (דרך אגב, הוא גדל במשפחה דתית ואף למד ב"חיידר"), עם ישראל יושב במקום טוב באמצע, בין שתי התרבויות. כי במשך שישה ימים, כידוע, אנחנו אלופי הכלכלה, המדע, העשייה ולקיחת האחריות. היהודים במובנים רבים הם אלה שמקדמים חלק גדול מתעשיות העולם בכל תחום אפשרי, הם מניעים את גלגלי המהפכות בעולם. אבל אז מגיעה השבת ופתאום, תוך שניות ספורות, אנו מתנתקים מכל קניין גשמי אפשרי וצוללים הישר אל מעמקי ההוויה. פתאום אין לנו מכונית, אין לנו פלאפון, אין לנו חשמל, אין לנו מחשבים או אייפונים. אנחנו הופכים להיות יותר קיצונים מנזירים טיבטים: אפילו לטלטל דברים ממקום למקום אין לנו רשות! וכל כך למה? כדי שיום אחד בשבוע נוכל להתחבר אל ההוויה, אל ה-TO BE שלנו. אל מי שאנחנו באמת ואל הסיבה בשבילה אנו חיים. כל זה מתאפשר ברגע שאנחנו מנתקים את עצמנו מהרכוש שלנו ומגשמיות היתר שעטפה אותנו במשך טבילתנו בים העשייה השבועית.
לכך נועדה השבת: לא לאסור עלינו אלא לאפשר לנו. לתת לנו, על ידי הניתוק מהגשמיות, את מתנת החיבור אל הצד הפחות בולט והפחות רועש של החיים. אל המקור השקט של ההוויה.
אנחנו לא מה שרכשנו, לא מה שיש לנו, לא מה שקנינו.
בשבת, מותר לנו להיות מי שאנחנו. באמת.
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.