אחת התעלומות המסקרנות בפרשת "ויצא" היא סיפור גניבת התרפים על ידי רחל אמנו מאביה לבן: "וַתִּגְנֹב רָחֵל, אֶת-הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ" (בראשית ל"א, י"ט).
השאלה המתבקשת: מדוע רחל עושה זאת? למה לה לקחת את העבודה הזרה של בית אביה איתה?
אם מטרתה הייתה רק לגרום ללבן להפסיק לעבוד עבודה זרה, הרי שגניבה לכשעצמה לא מבטיחה זאת. הוא יכול פשוט לרכוש חדשים, או כפי שאכן קרה - לרדוף אחריהם בחימה. יתרה מזו, התרפים היו כה חשובים ללבן, עד שהוא יצא למרדף מסוכן אחרי יעקב ומשפחתו. בנסיבות אלו, מעשיה של רחל נראים כמסכנים את שלום המשפחה כולה. מהו, אם כן, הכוח הפנימי שהניע אותה לפעולה חריגה זו?
'אלוהיי' שהולכים לאיבוד
כדי לפענח את מניעיה של רחל, עלינו להתבונן לרגע ביחסו של לבן לתרפים. כשלבן מטיח ביעקב את האשמה על הגניבה, הוא משתמש בביטוי חריף: "לָמָּה גָנַבְתָּ, אֶת-אֱלֹהָי" (בראשית ל"א, ל'). עבור לבן, התרפים אינם רק חפצים בעלי ערך; הם ממש האלוהים שלו.
במהלך שנות עבודתו של יעקב מחוץ לאוהל ברעיית הצאן, רחל נשארה בבית, גידלה את ילדיה והכירה היטב את הדינמיקה הביתית. בבית נכח הסבא לבן, ששידר ללא הרף יחס של קדושה והערצה כלפי אותם פסלי אלילים. הילדים ספגו בנפשם הצעירה את הרושם העז של הסבא המתייחס לתרפים כאל אלוקיו.
רחל הבינה שהרשמים הללו חודרים עמוק, ולמרות כל מאמצי החינוך וההסברה, הרושם החזותי והחווייתי עשוי להתקבע בנפשם של ילדיה. היא ידעה שעל סף הכניסה לארץ הקודש, היא חייבת לעקור את עבודה זרה זו מליבם באופן מוחלט.
חוויה מחנכת: האמת אינה יכולה ללכת לאיבוד
וכאן טמון כוחו של המעשה:
כאשר לבן רודף אחרי יעקב, הוא עובר בין האוהלים "כאחוז טירוף" בחיפוש אחר "אלוהיו". הוא שואל את הילדים: "איפה האלוקים שלי? האם ראיתם את האלוקים שלי?".
חוויה עוצמתית זו חקקה בנפש הילדים הבנה עמוקה: אלוקים שיכול ללכת לאיבוד, ואלוקים שנגנב - הוא אינו אלוקי אמת.
הרדיפה הקדחתנית של לבן, המטורף אחרי פסלים נגנבים, הייתה השיעור החינוכי החזק ביותר שרחל יכלה להעניק לילדיה. היא לימדה אותם שהאמת המוחלטת - אלוהיו של אברהם, מקור כל הקיום - אינה יכולה להיות מונחת בחלקיות. היא אינה "שייכת לי", אני שייכת לה! ואינה יכולה להיעלם. אמונה זו היא חיבור לאינסוף, לשורש המציאות, ולא לערכים חלקיים וזמניים. רחל רצתה להטביע בילדים את ההבנה העמוקה הזו לפני כניסתם לארץ, להבטיח את טהרת האמונה והסרת השקר מהתודעה.
באיזה אלוקים אני מאמין?
סיפורה של רחל מזמין גם אותנו לבחון את עצמנו:
האם אמונתי מדויקת ואמיתית?
האם אני משייך את עצמי לאלוקים אינסופי, מקור כל הערכים, הקיום וההוויה כולה?
או שמא אני נתפס לאמונה ב"ערכים חלקיים וחולפים" -אותם "תרפים" מודרניים: כבוד, כסף, מעמד, אהבה עצמית מוגזמת, או השתעבדות לכל ערך אחר שאינו המקור לכולם? גם אנחנו עלולים לעבוד "עבודה זרה" כאשר אנו הופכים ערך חלקי במציאות למרכז חיינו. מעשה רחל קורא לנו לדייק את אמונתנו, ולשייך אותה למקור כל העולמים וכל הערכים כולם, הקדוש ברוך הוא, מי שאליו אנחנו אנחנו שייכים.
(הרעיון מבוסס על שיעוריו של הרב עוזי ביננפלד)
הכותבת היא סטודנטית לפיסיקה ולימודי ארץ ישראל, תלמידת המדרשה באוניברסיטת בר אילן.