בקורות חיי האבות והאמהות שבספר בראשית אנו מוצאים מוטיב חוזר, האמהות כולן עקרות שהרי הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים ואף כולן יפות. "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה" (יא:כט) ומפרש רש"י על האתר יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה? אלא שהכל סוכין ביופייה. יופייה של שרה גורם לטרדה בחיי אברהם הוא חייב להתחזות כאחיה כדי להציל את חייו מפני חשקם של פרעה ואבימלך "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ" (יב:יא). גם רבקה טובת מראה - "וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד--בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ (כד:טז) - הנחשקת בשל יופייה "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא. כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִוא" (כו:ו-ז). אליעזר מעביר את רבקה מבחן אופי ולעומתה רחל אינה עומדת במבחן כזה אלא מחוזרת ע"י יעקב מיד ברגע המפגש: "עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה, הִוא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" (כט:ט-י) "וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה" (כט:יז). יופיין המיוחד של האמהות אנו צרוף מקרים אלא יש כאן לימוד שיש לתת עליו את הדעת. האם דברי התורה בדבר יופיין של האמהות ודברי שלמה בסיום ספר משלי "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה היא תתהלל" (משלי, לא:ל) הם כתובים המכחישים זה את זה?
האסתטיקה היא תודעה אטביסטית-קמאית הנמצאת באדם כמו גם בעולם החי, היא מופקת ע"י החושים ומנהלת את יחסי הגומלין בטבע באמצעות דחפים של משיכה ודחייה: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; (ג:י). היפה מושך והמכוער דוחה כמו שריח הניחוח מושך והמצחין דוחה ואף הטעם הערב מושך והטעם המר דוחה. התורה מחנכת אותנו לעלות את החיים הטבעיים למעלות הקדושה, לא ע"י ביטול הטבע ובריחה ממנו אל עולמות עליונים אלא דרך הצמיחה של האמונה והקדושה מתוכו. היופי וחן שלעצמם הם שקר אולם הם בעלי מעלה כאשר נבנה עליהם נדבך גבוה יותר של יראת ה. האישה תתהלל על פי יראת ה ומידות "ויהללוה בשערים מעשיה", וכאשר היופי על מסד של מידות יש כאן התעלות מיוחדת. גם שאול ניכר ביופיו אולם כאשר הוא נפסל למלוכה מורה ה לשמואל: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב.(שמואל א טז:ז). דוד נבחר למלוכה בשל מידותיו אולם יופיו הוסיף לו מעלה מיוחדת. אף יוסף הצדיק ניכר ביופיו שנאמר עליו "בנות צעדה עלי שור" וגם הוא בעל מעלה בהיותו יפה וה מצליח דרכו.
לערך האסתטי יש מקום נכבד בעשיית המצוות כמו שלמדנו בפרק רבי אליעזר דמילה (קלג, א) "תניא, זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. אבא שאול אומר, ואנוהו, הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום". וכן למדנו בעניין בית המקדש ובגדי כהונה, ומומין הפוסלים את הכוהנים ואת המוקדשין. ומכאן שיופיים של האמהות כמו שאר קורות אבות מלמדנו כיצד התורה עולה מן הארץ ונטועה באדם באשר הוא אדם בחושיו ובטבעו.