בפרשתנו מופיע החלום הראשון במקרא. יעקב אבינו נאלץ לברוח מפני זעמו של עשו אחיו, שזומם להרגו (בראשית כ"ז, מ"א-מ"ה), הוא מגיע לבית-אל וחולם חלום-נבואי: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" (בראשית כ"ח, י"ב). מה פשרו של החלום המוכר לנו כל-כך?
הסולם מסמל את תפקידו של עם ישראל בחיבור בין שמים וארץ: מצד אחד, הסולם "מוצב ארצה", ויחד עם זאת - "ראשו מגיע השמימה". הראש תמיד יונק עוצמתו מהשמים - מהערכים הגדולים - ומתוך כך, הוא נותן לארץ - למעשים - משמעות, ומגדיר את השלבים בדרך העולה במעלה-ההר. זהו הסולם - גם מציב את האידיאל וגם מגדיר את הדרכים לקנותו "בארץ".
יעקב הוא עצמו הסולם,כל יהודי - הוא עצמו הסולם המהווה דוגמא אישית לרעיון נעלה הנטוע עמוק בתוככי הארץ. כאשר מעסיקו של יעקב - לָבָן, דוֹדוֹ - רימה אותו שוב ושוב בנוגע לשכרו, יעקב שמר על מוסר-עבודה גבוה. הוא השקיע את כל כוחו לרעיית הצאן ושמירה עליהם בכל שעה ביממה ובכל מזג אויר (בראשית ל"א, ל"ח- מ"ב), הרעיון של ישרות דרך מנצח את קשיי החיים.
זו הסיבה שכאשר יוצא יעקב מבאר שבע לחרן, דורשים חז"ל "ויצא יעקב" - "יצא הודה, יצא זיוה, יצא הדרה" - שהרי אדם ערכי משפיע לטובה על כל סביבתו: "הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה" (רש"י בראשית כ"ח, י').
רגליו של הסולם מונחות בירושלים, שהיא הלב של ארץ ישראל (הרמב"ן על בראשית כ"ח, י"ז), היא בסיסו של הסולם, והלב הזה כמובן מחבר את הערכים עם המעשים הארציים. לָבָן הבין גם הוא את המיוחדות שבארץ ישראל, וניסה למנוע מיעקב בכל דרך להגיע לשם, כי סולם בארץ פירושו - עם ישראל שוכן בארצו (בראשית ל', כ"ז-כ"ח).
משך כל הדורות ניסו שונאי ישראל לנתק בין עם ישראל לארצו - ואנו, שזכינו להיות נטועים בארץ ואף להגן כצבא על הארץ ויושביה, צריכים להודות על הזכות ולהיות נכונים תמיד.