רחל ולאה- סימביוזה שראשיתה לא כאחריתה
בפרשת ויצא אנחנו פוגשים שתי נשים, אשר למרות הישות הנפרדת שלהן, יש להן קשר משפחתי בלתי שגרתי, קשר שיש בו כמעט סימביוזה בלתי אפשרית. זיקה שגרתית בין שתי אחיות היא, זיקה כבנות להורים משותפים. בין לאה לרחל קיימת אהבה ותחרות על בעל משותף, מציאות סוריאליסטית. שתיהן "ממלאות את החלל" בו זמנית. המהות של שתיהן קשורה לשני קטבים משותפים הורים ובעל, אך דווקא שיתוף זה מוליד את האחרות ביניהן.
הזהות הנשית שלהן, הניגודים והדינמיקה הבלתי נמנעת ביניהן, מולידות מערכת יחסים של שתי אימהות האומה המשליכה לא רק על ערש יצירתו של העם היהודי, אלא על משמעות האימהות בתודעת האומה הישראלית.
המהות הנשית של שתיהן עוברת תהפוכות, ראשיתן לא כאחריתן.
הניגודים ביניהן בולטים: המראה החיצוני שלהן שונה: רחל יפת תואר ויפת מראה, ולעומתה לאה בעלת עיניים "רכות".
אופיין שונה: רחל מצטיירת כדמות אקטיבית, כבר כאשר פגשה את יעקב, "ותרץ ותגד לאביה" (כ"ט, ט'- י"ב), כאשר רחל לא מצליחה ללדת היא יוזמת ומבקשת "להיבנות" דרך שפחתה בלהה. גם גניבת התרפים מעידה על אופייה היוזם של רחל. רחל יודעת לקדם עניינים, אף בתחבולות, היא סוחרת בדודאי ראובן, לוקחת בעורמה את התרפים ואף משקרת לאביה. לאה היא הדמות הפאסיבית, המקבלת את הייסורים - "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי. (ל', ח')
ניגודיות זו חוברת לצירוף של דמות רחל כאישה יפת התואר, האהובה, זו שיעקב נשק לה על פי הבאר, אך היא איננה יכולה לממש את אימהותה. לאה המממשת את אימהותה כמהה לאהבה, אך לא מצליחה לממשה. אהבת יעקב לרחל הייתה ממבט ראשון, ושבע השנים שעבד בעבורה היו "כְּיָמִים אחָדִים בְּאַהבָתוֹ אֹתָהּ" (כ"ט, כ'). המקרא מציין שיעקב העדיף באהבתו את רחל. ויאהב גם את רחל מלאה" (כ"ט,ל').כאשר ילדה לאה את ראובן ביטאה את תשוקתה לאהבת יעקב בשמו של ראובן. "כי עתה יאהבני אישי" (כ"ט, ל"ב)
הקב"ה פיצה את לאה על מצבה העגום ובכך, נוצרה ניגודיות נוספת בין השתיים: "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ורחל עקרה" (בראשית כ"ט, ל"א). רחמה של לאה השנואה נפתחה והיא ילדה בנים ליעקב ואילו רחמה של רחל עקרה וסגורה.
בין השתיים קיימת קינאה עזה. כל אחת מהן מקנאה בחסרונה.
לאה קינאה ברחל על כך שיעקב מבכר באהבתו אותה על פני לאה, ואילו רחל קינאה בלאה על כך שהצליחה ללדת ילדים. יעקב אוהב גם את יוסף, בנה של רחל, יותר מכל בניו ונפשו קשורה בנפש בנימין.
בשל מציאות זו, לאה מגלמת את דמות האם ואילו רחל את דמות האישה האהובה. קיימת הפרדה בין שני תפקידים אלו והם אינם הולכים יחדיו.
רחל מצאה את מותה עם לידת בנה השני. היא לא הצליחה לממש את אימהותה ונקברת בדרך אפרתה היא בית-לחם. לאה קבורה בקבורה זוגית ליד יעקב במערת המכפלה.
עם מותה של רחל חל היפוך בין שתי הדמויות.
רחל מקבלת את דמות האם, רחל מבכה על בניה, ממאנת להינחם וככזאת, היא תקבל שכר על כך" כי יש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו, ל"א, י"ד-ט"ז). גם באקטיביות חל היפוך, משיח בן דויד החליף את משיח בן יוסף. המלוכה נלקחה משאול שהוא משבט בנימין מבני רחל, והועברה לדויד שהוא משבט יהודה מבני לאה .
מעניין לראות את הגישה במדרש לדמויות אלו: במדרש רבא דנים את רחל לכף חובה ואילו את לאה לכף זכות. המוות של רחל נתפס כעונש על האקטיביות יתר שלה, ואילו לידת הילדים של לאה נתפסת כשכר על צדיקותה.
"'ותען רחל ולאה ותאמרנה לו' (בראשית לא, יד) - למה מתה רחל תחילה? ...רבי יודן אומר שדיברה בפני אחותה." ( בראשית רבה ע"ד, ד')
במדרש איכה רבתי פתיחתא כ"א, ההיפוך נולד מתוך שיג ושיח שהיה לרחל עם הקב"ה ובשל כך הוא משנה את מעמדה לאם רחומה. "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבש"ע! גלוי לפני, שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד". כלומר, שרחל מנמקת את ההתרחשות בשל תחבולות אביה לבן וטענתה מתקבלת.
גם בשירה העברית, שתי הדמויות נזכרות לא כפי שהן מוצגות במקרא. רחל המשוררת - שגם לה הייתה תשוקה עזה לילד - מזדהה עם רחל האם. "הן דמה בדמי זורם", רחל מתוארת בשיר "התשמע קולי" כאהובה הכמהה והמתגעגעת לאהוב שלה, בניגוד למקרא שבו שומעים רק על אהבת יעקב לרחל, רחל המשוררת מתגעגעת לאהוב שלה. תיאור זה דווקא מתאים לתיאור של לאה במקרא ככמהה ליעקב אהובה.
דליה רביקוביץ מתארת בשירה " כמו רחל" את רחל: "כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ מִתְהַפְּכִים בָּהּ. כַּתִינוֹק הָרוֹצֶה לְהִוָּלֵד".
אַהֲבַת יַעֲקֹב אָכְלָה בָּהּ
בְּכָל פֶּה.
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת
אֵין לָהּ חֵפֶץ בְּכָל זֶה."
אהבת יעקב לרחל מתוארת בשיר כמעיקה על רחל ובמותה, רחל השתחררה מכבלי האהבה שאולי לא רצתה בה.
השיר מסיים באמירה קשה שרחל ננטשה, אך היא ( דליה רביקוביץ)מבקשת למות כמוה. "הֵנִיחוּ אוֹתָהּ בֵּין אַבְנֵי הָרִים וְלֹא הִסְפִּידוּהָ. לָמוּת כְּמוֹ רָחֵל אֲנִי רוֹצָה" .
דמותה של לאה הופכת לאהובה ויפה בשירו של אהוד מנור, "אני אוהב אותך לאה". דמותה של לאה שאנחנו מכירים אותה מהמקרא כדמות שעיניה רכות מתוארת כדמות יפה כמו רחל: "ועינייך מה יפו כעיני רחל".
יתרה מכך, יעקב מתואר כמי שאוהב את לאה:
"אני אוהב אותך לאה
אוהב אותך גאה
אם אשכח אותך לאה
שמי לא ישראל. "
יש בתיאור זה היפוך מוחלט בתיאור היחסים בין יעקב לרחל. יעקב מתואר כמי שאוהב את לאה, עד כדי ששמו ישכח, אם הוא ישכח את לאה.
לסיום, דמויותיהן המרתקות של שתי הנשים עוברות גלגולים בתיאורים השונים שלהן החל המתיאור שלהן במקרא ועד לדימוי שלהן כפי שתוארו בשירה הישראלית, נתון זה מציב את הפרשנות ככלי משמעותי לקריאות שונות של הכתוב במקרא.
יונת למברגר היא מנהלת אולפנת אוריה, מבית" אור תורה סטון".