בסוף פרשת ויחי, רגע אחרי מותו של יעקב, מתרחש אחד הרגעים המשונים והטעונים ביותר בסיפור יוסף ואחיו. האחים ניגשים אל יוסף ואומרים לו: "אביך ציווה לפני מותו לאמור אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם".
הדבר המעניין הוא שהדברים הללו לא מופיעים קודם בפסוקים. התורה לא מספרת לנו על שיחה כזו בין יעקב ליוסף, ולא מתארת בקשה מפורשת כזו. זה מעורר שאלה לא פשוטה מאיפה הדברים מגיעים. מכאן מתעוררת שאלה רחבה הרבה יותר- איך ייתכן שיעקב מעולם לא שאל איך יוסף הגיע למצרים? הרי הפעם האחרונה שבה ראה אותו הייתה כשהוא שולח אותו לראות את שלום אחיו בדותן. אחר כך האחים מספרים ליעקב שחיה רעה טרפה את יוסף ואז פתאום יוסף מושל במצרים. מה עם כל הסיפור של שמעון ובנימין, המאסר וההאשמות בריגול? התורה לא מתארת שיחה אחת שבה הדברים מתבררים עד הסוף.
יאיר ברקן | צילום: צלם-גלעד ארצי
קשה להניח שיעקב לא הבין שמשהו כאן מורכב. הוא איננו אדם תמים וגם האחים אינם כאלה. נדמה שכולם מבינים שהיה כאן סיפור כואב שלא נאמר עד תומו. גם מרגע שיוסף מתוודע אל אחיו הדברים אינם נפתחים מחדש, לא שואלים, לא חוקרים ולא מנתחים.
אולי התורה מלמדת אותנו כאן רעיון עמוק. יש כאבים שאין דרך באמת לרפא אותם. יש פצעים שפתיחתם המחודשת רק תעמיק את השבר, ושלעיתים כדי להמשיך לחיות יחד כמשפחה וכעם צריך לבחור שלא לחפור אלא להתקדם.
האחים פונים אל יוסף בשם אביהם כדי לשמור על שלום. לא מתוך תחבולה, אלא מתוך פחד אמיתי שהעבר יפרק את ההווה. ויוסף מצידו בוחר שוב בחיים ואומר להם "אל תיראו כי התחת אלוהים אני" (בראשית נ יט) - לא אני השופט ולא אני זה שסוגר חשבונות.
המסקנה הזו, שלמרות הכאב והעוולות צריך לבחור להמשיך, חיה גם בחיי היום יום שלנו. סביב השבעה באוקטובר כשהמלחמה פרצה, החלטתי לא לשבת בבית ולא להתמסר לחשיבה על מה שקרה. במקום זאת, יצאתי לפעול ולעזור למשפחות של מילואימניקים, לתמוך בעוטף וגם להיות חלק במאבק להשבת החטופים. לא נתתי לעצמי ליפול לעצבות, ובכך הבנתי משהו חשוב: אם הייתי נשאר בבית, הייתי נשאר מאחור ולא מצליח להתקדם. הבחירה לפעול, לעזור ולעשות היא כמו מה שעשו רבים מעם ישראל בחודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר, יצאו מהבתים, עזרו וחיזקו זה את זה. גם היום, המסר הזה צריך להוביל אותנו, צריך להמשיך בעזרה ההדדית ולמצוא את הדרך להתקדם הלאה, למרות הכאב והקושי.
אחרי שנתיים של כאב, מלחמה, חטופים, שכול וטראומה, לא כל שאלה תקבל תשובה ולא כל פצע ייסגר ובכל זאת, החיים דורשים המשך בנייה, אמון ומשפחה. אולי גם בתוך הקיטוב הפוליטי והחברתי לא כל מחלוקת תיפתר ולא כל עלבון יתוקן. אבל, כמו במשפחה של יעקב, הבחירה להישאר יחד למרות הכול היא עצמה מעשה חכם וטוב.
פרשת ויחי מזכירה לנו שלפעמים הגדולה אינה בלברר עד הסוף, אלא לדעת מתי לשתוק ולהמשיך ללכת יחד קדימה.
הכותב הוא תלמיד כיתה י"א בתיכון שחרית בירושלים מבית האגודה לקידום החינוך.