אחד הרגעים המיוחדים ביותר בין הורה לילדו מתרחש לקראת הלילה. בתוך השקט של החדר, אומרים יחד "קריאת שמע", מתפללים על עם ישראל, וחותמים בפסוק המיוחד שבירך בו יעקב את נכדיו: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים... וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
אך כשעוצרים להתבונן, עולות כמה שאלות נוקבות: מה מיוחד בפסוק הזה שהפך למסורת עתיקה? כמו כן יש לשאול בתוכן הברכה, מדוע יעקב פותח את הברכה בפנייה לאלוקים ("הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו... הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי") אך מסיים אותה בפנייה למלאך?
קושיה נוספת מתעוררת לגבי עצם הפנייה של יעקב למלאך: כיצד מותר בכלל ליעקב לבקש מהמלאך לברך את אפרים ומנשה? הרי אנו מצווים להתפלל ישירות לבורא? בעניין זה מבאר רבנו בחיי ומזהיר שחלילה לא נחשוב שיעקב פונה למלאך כיישות עצמאית: "אילו התחיל יעקב תפילתו מן המלאך, היה בזה קיצוץ בנטיעות". כיוון שהקדים את ה"אלוקים", ברור שהמלאך הוא רק שליח להוצאה לפועל של הרצון העליון. יש היררכיה, ודווקא בגלל שיעקב פנה לאלוהים קודם, זה מסביר את רמת 'חשיבות' המלאך לעומתו.
כשהטבע הופך לשליח
המלבי"ם מעניק לנו זווית מעניינת על ההבדל בין הנהגת ה' הישירה להנהגה באמצעות מלאך. הנהגת יעקב הייתה "כרועה ירעה צאנו"- הנהגה המתלבשת בתוך חוקי הטבע, ולאו דווקא בנסים גלויים המשדדים את המערכת. במקום שכזה, המלאך הנסתר הוא השליח ביום יום, הדואג שה'טבע' עצמו יאיר פנים לאדם.
התפילה למלאך היא למעשה הכנה למצבי הסתר פנים שיגיעו, כשיעקב רואה בנבואתו את הגלויות העתידות לבוא על זרעו. בגלות, השכינה אינה תמיד גלויה, והנהגת ה' נראית לעיתים מרוחקת. יעקב מבקש שהמלאך- אותו כוח רוחני המלווה את האדם בתוך עולם החומר, יהיה זה שישמור על הילדים גם כשהם לא מרגישים את "האלוהים הרועה" בגלוי.
המלאך שמלווה אל תוך השינה
יעקב מגיע למצרים, ובאותו רגע מתחילה גלות מצרים, ואמנם זה נעשה בצורה מכילה ואיטית, כשעם ישראל מקבל כבוד, מתיישב ו'נאחז' בגלות, אך עם זאת, הוא מכין את בניו לזמנים שבהם הכל יהיה "לילה". הילד ההולך לישון בחושך מסביבו, הוא משל אולי לעם ישראל בגלות החווה הסתר הפנים.
יעקב מצווה על המלאך ללוות את בניו כדי שלא ירגישו לבד גם בזמן ה"לילה" של ההיסטוריה. הברכה הזו מבטיחה שגם כשמידת הדין (אלוקים) מתוחה, או כשהמציאות נראית טבעית וקרה, ישנו מלאך- שליח של רחמים, ששומר עלינו.
זו אולי הסיבה שאנו שרים את הפסוק הזה דווקא לפני השינה. אנו אומרים לילד, ולעצמנו: "גם בחושך, גם כשאתה עוצם עיניים והעולם כביכול נעלם, אתה לא לבד. יש מלאך שגואל אותך מכל רע, והוא השליח של האלוקים שרועה אותנו מאז ועד היום".
נקודה אחרונה
יעקב מברך את הברכה דווקא את אפרים ומנשה, ולא סתם. הם הנערים שנולדו במצריים ליוסף, הם הנערים שחוו את הגלות כבר מרגע יציאתם לעולם, אך הם הבנים שגם מראים לנו שאפשר להישאר חזק גם שם, ולכן עונה יוסף ליעקב על שאלת הייחוס שלהם : "לי הם", הם שלי, הם כמוני, וכמו שאני בחשכת הגלות לא ירדתי מן הדרך, לא שכחתי תורת בית אבי, גם ילדיי, המשיכו בדרכי, ומאמינים ועובדים את ה', ומגלים את האור גם בחושך הגדול.
וכמו יעקב שבחשכת הגלות אצל לבן, נשאר "מי שהוא", שלם בתורתו ואמונתו, גם בניו ונכדיו מסוגלים כמוהו להמשיך את דרכו