לפני מותו, קורא יעקב לבניו ומברך אותם.
בברכת יוסף בנו האהוב הוא אומר (מט, כב-כו):
בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור. וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים. ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רֹעה אבן ישראל.
מה פירוש "רועה אבן ישראל"?
אונקלוס תרגם:
ותבת בהון נביותיה על דקיים אוריתא בסתרא ושוי תוקפא רוחצניה בכן יתרמא דהב על דרעוהי אחסין מלכותא ותקיף דא הות ליה מן קדם אל תקיפא דיעקב דבמימריה זן אבהן ובנין זרעא דישראל.
כלומר, לדעתו מתבארת המילה "אבן" כלשון נוטריקון: אב ובן. דהיינו, שיוסף כילכל את עם ישראל.
דומה לזה ביאורו של רשב"ם (אם כי בדרך פשט):
מידי אביר יעקב, מי גרם לך, הק' שהיה אביר יעקב, האלהים הרועה אותי עד היום הזה, שעל ידי גדולתך זן אותי במערים. משם, הק' גרם [לך] להיות רועה אבן ישראל, משפחת ישראל, שכילכל יוסף את אביו ואת אחיו. אבן, לשון אב ומשפחה. נון יתירה כמו נון של שגעון ועורון (דברים כח, כח) ומם של ריקם (לעיל לא, מב) ותהי הכנם (שמות ח, יג).
רש"י כתב:
ויפזו זרעי ידיו - זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון (מלכים א' י יח) זהב מופז, זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל, עיקרן של ישראל לשון (זכריה ד ז) האבן הראשה לשון מלכות.
הביטוי "אבן ישראל" הוא תמורה ל"רועה". אבן ישראל הוא העיקר של ישראל, דהיינו מלך ישראל, דהיינו רועה ישראל.
לעומתם, הבין רד"ק שהמילה "אבן" היא כינוי לישראל:
ולפי שהאבן עצם חזק וגוף אחד, כינה כל ישראל לאבן, או לפי שישראל עיקר בנין העולם קראם [אבן] על דרך משל.
המשותף לכל הפירושים הנ"ל, שהברכה מתייחסת להיות יוסף שליט בכל ארץ מצרים.
אולם הרלב"ג הבין שברכה זו, לימים עתידיים היא אמורה:
מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל - זה רמז למשיח בן יוסף לפי דעתי. והרצון בזה, שמיוסף יֵצֵא האיש שיהיה רועה אבן ישראל. וראוי שתדע כי ישראל בחוזק הגלות ישובו לאבן, על צד המשל, לרוב סבלם הפגעים ומיעוט הרגשתם בהם. ולזה ייעד הנביא (יחזקאל יא, יט; לו, כו) שיסיר לב האבן מבשרם ויתן להם לב בשר. והנה אמר בזה המקום שמיוסף יֵצֵא הרועה אבן ישראל ותתחיל הישועה על ידו, כי צמיחתו תהיה בהיות ישראל בתכלית השפלות עד שיהיו במדרגת האבן. ולזאת הסיבה אחשוב שהסכימו רבותינו ז"ל על משיח בן יוסף.
חז"ל ביארו שלעתיד לבוא לפני ביאת משיח בן דוד יעמוד לישראל משיח משבט יוסף - משיח בן יוסף; כך מובא בגמרא (סוכה נב, ב):
ויראני ה' ארבעה חָרָשִים (זכריה ב). מאן נינהו ארבעה חרשים (=מי הם ארבעת החרשים)? - אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: משיח בן דויד ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק.
בספר זכריה (ב, א-ב) כתוב:
ואשא את עיני וארא והנה ארבע קרנות. ואֹמר אל המלאך הדֹבר בי מה אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זֵרוּ את יהודה את ישראל וירושלם.
לאחר מראה הקרנות המסמלות את הגויים אשר הגלו את ישראל, רואה זכריה ארבעה חרשים - כלומר נגרים - שתפקידם הוא לנסר את הקרנות, דהיינו לפגוע בגויים שפגעו בישראל, ולהושיע את ישראל מידם.
חז"ל מזהים את ארבעת החרשים כמשיח בן דוד, משיח בן יוסף, אליהו וכהן צדק; שהם גואלי ישראל.
לדעת הרלב"ג פסוקנו הוא המהווה מקור לדברי חז"ל.
"אבן" הוא כינוי לישראל בעתיד בעת הגלות כשיהיו "בתכלית השפלות עד שיהיו במדרגת האבן". מצבם של ישראל בעת הגלות יהיה כל כך קשה, שיתדרדרו למצב שבו הם אינם מרגישים אפילו במצב הנורא שבו הם שרויים. או אז תצמח הישועה בדמותו של משיח מזרע יוסף שיהיה "רועה אבן ישראל", אשר יחל בגאולת ישראל.
(מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים)
רועה אבן ישראל
כשיעקב מברך את יוסף, הוא אומר : "… ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רֹעה אבן ישראל." - מה פירוש "רועה אבן ישראל"? – באור.
