ברכת יעקב לשבט יהודה כוללת הידרשות לשפע היין והחלב שיהיה מנת חלקו: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית מט, יא-יב). לפי פשוטם של דברים, מדובר בברכה מרובה שתשרה על בני שבט יהודה; כמות עצומה ביותר של יין תהיה בנחלתו, ומוזכר שהם יכבסו את בגדיהם ביין וכי צבע עיניהם של לוגמי היין יושפע מריבוי השתייה.
דעת הרמב"ן
לעומת פרשנים שהשקיפו על ברכת יעקב כמבטאת עניין חיובי, הרי שהרמב"ן עומד בביאורו לכתוב "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן" על הרעות הצומחות משתייה מרובה (פירושי התורה, בראשית מט, יב, מהדורת שוול עמ' רע). הרמב"ן פותח את דבריו בציינו כי המפרשים – כוונתו לרש"י, אבן עזרא ורד"ק – ביארו שהיגד זה מתייחס לאדמומיות העיניים מרוב שתיית יין, וכמוהו הכתוב "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם" (משלי כג, כט) (רש"י ורד"ק). אולם הרמב"ן דוחה את הפרשנות המציינת ש"חַכְלִילִי" משמעו אדום, בכותבו: "והנראה בעיני שהוא הפוך, מן 'כחלת עיניך' (יחזקאל כג, מ), ונכפלה בו הלמד כמנהג רבים". אם כן הרמב"ן מבאר את "חַכְלִילִי" בהוראה של צבע כחול, ומביא סיוע וראיה לגישתו מן המילה "מכחול" בספרות חז"ל (ראו בין היתר משנת כלים יג, ב, מהדורת אלבק עמ' 61; מכות ז ע"א). כמו כן הוא מציין כי הצבע שבו צובעים את העיניים נקרא בערבית "אל כחול", ובאורח דומה הכתוב בברכת יעקב "יאמר שהוא כחול העינים מן היין, כי כאשר אחרים כוחלים אותם בפוך שהוא 'אל כחול' כן יכחול אותם הוא ביין, וכמו שהאחרים מלבנים שיניהם בתמרוקים כן ילבן אותם בחלב" (ועיינו עוד זהר עמר, "גוון התכלת על פי הרמב"ם", המעין, גיליון 200, טבת תשע"ב, עמ' 78–79).
המילים "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" הן לדברי הרמב"ן משל לריבוי היין והחלב בארצו של יהודה, כנזכר בתרגום אונקלוס. פרשן זה מוסיף להעניק עד תום דבריו הסבר בעל קונוטציה שלילית למילים "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן", ועומד על הרעות השונות המגיעות לאדם שהשתכר: "יאמר שעיניו כחולות ביין ולא יוכל להסתיר שכרותו, או יאמר 'למי חכלילות עינים' (משלי כג, כט), שיצטרך לכחול עיניו תמיד, 'למאחרים על היין' (שם שם, ל), כי היין יחשיך את עיניהם ויורידו דמעה ותמקנה בחוריהן (ראו זכריה יד, יב), ויצטרך שיהיו עיניו במכחול תדיר. יספר הכתוב בגנות היין ברעות הבאות לו מבחוץ ב'מדנים' וב'פצעים' ושישמע בביתו 'אוי' ו'אבוי' (ראו משלי כג, כט), ויזכיר הנזק ההוא ההוה לו ממנו בגופו במחשכת עיניו ותחלואיהם הרבים, וזה פירוש וענין נכון".
מגפת תאונות דרכים בגין שתייה לשוכרה
פירושו של הרמב"ן המשקיף באורח שלילי על התוצאות המרות הנלוות לשתייה מרובה של יין, אקטואלי מאין כמוהו על רקע רצף מאורעות מצערים שהתרחשו בחודשים האחרונים במדינת ישראל שבהם נהגים שהיו בעת נהיגתם תחת השפעת אלכוהול פגעו בזולתם וקיפחו את חייהם.
כך היינו עדים למכת תאונות דרכים שנגרמו משתייה מופרזת של אלכוהול, וכמו כן הנהגים הפוגעים ביקשו לשבש ראיות, ולא הושיטו סיוע למי שפגעו בהם. כך אפשר להזכיר כי ב-27 ביולי 2018 בשעה אחת לפנות בוקר לערך דרס אלי בר-זכאי למוות את הנער אילון שלו-אמסלם בן ה-13 ופצע את חברו דניאל חכמי בתל אביב. בר-זכאי היה באותה עת תחת השפעת אלכוהול לאחר שתיית וודקה, וכן על פי ההאשמות שיבש ראיות.
בליל סוכות, ה-23 בספטמבר, נפצע ארי נשר, שחגג זה מקרוב את יום הולדתו ה-17, בנו של הבמאי אבי נשר, בתאונת פגע וברח בתל אביב בידי שחקן הכדורגל יצחק אספה, שקודם לכן שתה לשוכרה במועדון וודקה והוא אף מואשם בניסיון לשבש הליכי משפט. ארי נפטר כחלוף ארבעה ימים, ב-27 בחודש.
בליל סוכות לאחר חצות הלילה, ב-24 בספטמבר, נפגע, נפצע אנושות ונפטר מפצעיו בכיכר פריז בירושלים המוזיקאי החרדי המחונן חיים טוקצ'ינסקי, בידי עיתונאי זר מספרד, חוליו דה לה גווארדיה, שהיה נתון תחת השפעת אלכוהול, ואשר לפי ההאשמות עזב את הזירה בהפקירו את הנפגע.
ב-30 באוקטובר נהרגו שמונת בני משפחת עטר; ההורים יריב ושושי וששת ילדיהם, בתאונת דרכים קטלנית בכביש 90 בידי לורן אנקרי, המואשם בין היתר בהריגה ובנהיגה בשכרות וכן בשיבוש ראיות. כזכור, בחנוכה האחרון הקדישו בתי אב רבים את הדלקת הנרות שלהם לזכרה של משפחת עטר שקיפחה באחת את חייה.
כמו כן יש לציין כי ב-30 באוגוסט נהרג ידידיה קלרמן מנוף איילון, שהיה במהלך ירח דבש בתאילנד עם אשתו קסם, שנפצעה. ככל הנראה נהרג הוא בידי נהג שיכור.
לסיכום, גם רבי נחמן מברסלב עומד ב"ליקוטי מוהר"ן" על הרעות הצומחות לאדם מריבוי שתיית יין, ותפיסה זו מוצאת את ביטויה אף ב"ליקוטי תפילות" לרבי נתן. לקראת סיום נביא מתוך חיבור זה תפילה בגנות שתיית יין יתר על המידה:
"'מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ' (שיר השירים א, ד). רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב, רַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְזַכֵּנִי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בְּכָל עֵת, וְלַעֲבֹד אוֹתְךָ תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל.
וְתִשְׁמֹר אוֹתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתַצִּילֵנִי בְּכָל עֵת מֵרִבּוּי שְׁתִיַּת הַיַּיִן וּשְׁאָר מַשְׁקִים הַמְשַׁכְּרִים, שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה לְעוֹלָם יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה וְלֹא אָבֹא לִידֵי שִׁכְרוּת לְעוֹלָם כִּי אַתָּה גִלִּיתָ לָנוּ עֹצֶם רָעַת הַשִּׁכְרוּת הַמַּטְרִיד וּמַעֲבִיר אֶת הָאָדָם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת...
שָׁמְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁלֹּא אָבֹא לְעוֹלָם לִידֵי שִׁכְרוּת כְּלָל, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּבִשְׁאָר זְמַנִּים קְדוֹשִׁים, אֲשֶׁר רְצוֹנְךָ שֶׁנְּשַׂמַּח אֶת נַפְשֵׁנוּ עַל יְדֵי שְׁתִיַּת יַיִן מְעַט. זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁנִּזְכֶּה לְכַוֵּן אֶת הַמִּדָּה שֶׁלֹּא נִשְׁתֶּה כִּי אִם מְעַט הַמֻּכְרָח כְּפִי רְצוֹנְךָ, כְּדֵי לְרוֹמֵם דַעֲתֵּנוּ וּלְהַרְחִיב שִׂכְלֵנוּ וְלִבֵּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ' (תהילים קד, טו), בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה עַל יְדֵי מְעַט הַשְּׁתִיָּה לְהַרְחִיב וּלְהַגְדִּיל הַחֲסָדִים שֶׁדַּעֲתֵּנוּ מְלֻבָּשׁ בָּהֶם, שֶׁנִּזְכֶּה עַל יְדֵי מְעַט הַשְּׁתִיָּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב בֶּאֱמֶת, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְדַבֵּק בְּךָ בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי זֶה" (ליקוטי תפילות, ברסלב תקפ"ז, חלק שני, כג, נח ע"ב–נט ע"א).