בברכת הבנים מברך יעקב את אפרים ומנשה ילדיו של יוסף "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים..וידגו לרוב בקרב הארץ" ויש לתמוה מדוע בחר יעקב לברך את בניו של יוסף דווקא שידמו לדגים?
בנוסף יש לשאול- מי הם אותם דמויות לחיקוי שילדי ישראל בכל שנות ההיסטוריה מכאן ולהבא יזכו להתברך ולהדמות להם "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה" מה כה מיוחד דווקא בשני ילדים אלו?
אפרים ומנשה גדלו לאמם אסנת בת פוטיפרע כהן און, בחברה מצרית שטופת זימה ועבודה זרה בתוך בית המלך. ללא קשר לסבא יעקב או בכלל לסממן יהודי כלשהו.
אך התורה כבר בלידתם מבקשת ללמדנו שהדמות המרכזית בבית, היא יוסף: " וליוסף ילד שני בנים ...אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און ". אף השמות שנתן לילדיו הם מרוחו המיוחדת. שמות שישאירו חותם בלבם ונשמתם מהו המקור האמיתי –"ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי" אפרים ומנשה גדלים בבית מנותק, בארץ זרה, אך הם חיים עם האמירה החינוכית הנוקבת של יוסף אביהם- "נשני אלוהים... והפרני אלוהים" גם הטוב וגם הרע מגיעים מאבא שבשמיים.
דמות האבא הזו היא אותה דמות שליוותה את יוסף בשנותיו הראשונות במצריים וכפי שמספרים לנו חז"ל במסכת סוטה את אשר אירע ליוסף בשעת הניסיון הקשה עם אשת פוטיפר שניסתה לפתתו: "ותתפשהו בבגדו לאמר" - באותה שעה באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך, שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות?"
כשיש דמות של אבא, כשיש מקור מים חיים שמשקה את הנשמה גם כשאדם נמצא רחוק -מחזיק הוא מעמד ולא נופל. וזוהי הדמות שניסה יוסף לצייר לבניו בשמותיו וחינוכו.
נחזור לברכתו של יעקב- הדגים חיים במים. אינם מוציאים את הראש לרגע. דקה שלהם ללא מים- והם מתים. אך יעקב מברכם שידגו לרב- בקרב הארץ. שלא יישארו רק בים אלא יצאו להשפיע להיות ברכה על הארץ. רק מי שיונק כל הזמן מהמים וחי בתוכם הוא זה שיוכל גם לצאת מהם ולהישאר חי.
ילידי יוסף שחיו שנים רבות בארץ זרה ומרוחקת אך שמרו את דיוקן אביהם ואת האמונה בקב"ה בליבם ל מרות כל הקשיים. הם שהבינו את חשיבות הקשר למים חיים – הם שמברך אותם יעקב שיזכו להמשיך להיות
קשורים תמיד למעיין חיים זה – גם כשיהיו ויתנהלו על הארץ עם כל הקשיים והאתגרים.
תכונה זו הגיעה לאפרים ומנשה מסבתם הגדולה רחל. יעקב אומר " ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך ..ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם" ומתאר לנו רש"י דו שיח מדהים בין יוסף ליעקב: "ואקברה שם- ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו'", והקב"ה משיבה "יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם". "
רחל היא האמא שהסכימה בצו אלוקי לא להיקבר יחד עם האבות והאימהות במערת המכפלה. היא הסכימה לצאת מהמים. ולהיות שותפה בקרב הארץ עם בניה שישובו מהגלות. התכונה של מסירות הנפש להיות בקשיים ובאתגרים ועם זאת להיות מלא נחמה מלא אמונה זו תכונה שעברה מרחל אמנו דרך יוסף אל אפרים ומנשה.
ברכה זו היא הברכה שאנו זוכים לברך את ילדינו- שיהיו מלאי כוחות חיים של אמונה וקדושה וגם כשיצאו להתמודדויות והאתגרים שטומן בחובו העולם ישמרו את תכונתם המיוחדת- שאין עין הרע שולטת בהם