לקראת סוף הפרשה, התורה מתחילה לדון בנושא שלכאורה מנותק לחלוטין מהסיפור שלנו על יוסף ואחיו: הכלכלה המצרית. בעקבות חלום פרעה על שבע השנים הטובות ושבע השנים הרעות, יוסף אגר במהלך השנים הטובות כמויות של אוכל במחסנים עצומים. והנה המשבר הגיע והמחסנים החלו להפתח. אנשים הגיעו כדי להשיג תבואה ומי שהגיע - היה צריך לשלם. לאט לאט חלף לו הזמן והכסף נגמר: "וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.. וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף".
פרשת השבוע פרשת ויגש: משבר רודף אחרי משבר
לאחר מספר חודשים גם הבהמות נמכרות כולן: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ: לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה.. לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ, קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה". העם המצרי היה כל כך נואש עד שהציע בעצמו ליוסף שיקנה אותם לעבדים! יוסף סירב לשעבד אותם לעבדים אלא רק את אדמתם (ראו מלבי"ם שם), אך ללא ספק חל שינוי גדול במצרים. לפני שנות הרעב העם המצרי היה בעל אדמות ורכוש, כמעט עצמאי. אך לאחר המשבר כולם השתעבדו לפרעה, דרגה אחת מעל עבדים. מה גרם לכך? פשוט. העם לא התכונן כראוי, והשלטון ניצל את שעת משבר וניצל את מעמדו כדי לצבור עוד כוח. יש בכך אירוניה כי התוכנית הייתה דווקא מאוד מוצלחת והצילה את מצרים מרעב. ייתכן ויוסף הגה את התוכנית כדי להגן על משפחתו ולמנוע מהעם המצרי להתנכל אליהם כל עוד הוא מושך בחוטים. אך זה לא החזיק לנצח, וכאשר קם פרעה "אשר לא ידע את יוסף", כבר לא נשאר מי שירים את קולו למען בני ישראל.
המסר של התורה איננו מנותק מימינו. ראינו כבר בתקופת הקורונה כיצד עסקים קרסו ברעש כאשר הם לא היו מסוגלים לעמוד בבצורת הכלכלית. והנה משבר אחד חולף ומייד משבר שני מגיע, נכנסנו למלחמה. אזרחים רבים גויסו למילואים ועזבו את המשק, ובמקביל תקציבים רבים הופנו לצורכי בטחון. אם למישהו היה ספק, אנחנו נמצאים היום עמוק בתוך שבע שנות הרעב. אז כמו שבקורונה המצאנו את עצמנו מחדש ולמדנו לעבור מרחוק, כך היום אנו לומדים איך לתזז בין מילואים לעבודה ומשפחה. אך האם זה מספיק? למרות ניסיונות ממשלתיים שונים לרכך את המכה, כולנו חשים את עליית המחירים, וכבר בתחילת השנה האזרחית תחול נוספת במיסוי שכנראה לא תהיה האחרונה. רבים מאיתנו אולי מקווים שהמדינה תמצא פתרון, אך זוהי משאלת לב מסוכנת. אין פתרונות קסם. למען האמת, התערבות ממשלתית נוטה לרוב להחמיר את המצב יותר מאשר לפתור אותו. כמו במצרים, ככל שננסה להיות תלוים בשלטון, ככה נאבד לאט לאט מחירותנו. כי לשלטון כמו כל שלטון, אפילו אם מצויים שם אנשים נהדרים, יש נטייה לצבור כוח.
פרשת השבוע פרשת ויגש: כולנו יכולים אם רק נדע להתנהל נכון
האם זה אומר שהכל אבוד, לא! העם היהודי ידוע כעם שיודע להסתדר. הבעיה היא שכעת המשבר גדול מכדי להסתדר סתם, צריך תוכנית. אני מאמין שבעזרת תכנון כלכלי נבון רבים יוכלו לצלוח גם את המשבר הזה. עבור מי שלא התחיל, זה הזמן ללמוד וליישם מושגים כמו ניהול תקציב משק בית וחסכון. אלה אינם סותרים כמובן דברים לא פחות חשובים כמו תכנון לעתיד בצורת הכשרות רלוונטיות והשקעות פיננסיות. אדגיש שאינני כלכלן, אני חי ועובד כמו כולם. רק מזכיר, חוסן כלכלי אינו רק סיסמא. כל אחד יכול לתרום בימינו גם לביתו וגם למדינה אם ידע לנהל את עצמו כלכלית בתבונה. למעשה, האויבת שלנו איראן סובלת כבר היום מזינוק במחירים והפסקות חשמל תכופות, עקב ניהול כלכלי מושחת וכושל. שלא לדבר על הכסף שהיא מבזבזת על רשתות הפרוקסי שלה.הסופר קת'ל נולן בספרו "אשליית זוהר הקרב" טען שרוב המלחמות מסתיימות לא באמצעות קרב אחד מכריע, אלא על פי איזו מדינה קרסה כלכלית ותעשייתית קודם. ונאחל לכולנו שתסתיימנה בקרוב בימינו שנות הרעב ונחזור לשנות השובע.