דבריו של יהודה שהתקבלו על לבו של יוסף עד שבסוף גרמו לו להיוודע לאחיו, ממש כמו דבריו (בניגוד לדברי ראובן אחיו) שהתקבלו אצל יעקב טרם ירידתם בפעם השנייה למצרים עם בנימין, מצריכה התבוננות ותשומת לב. מה יש בדבריו שהצליחו לשכנע את יעקב ואת יוסף?
זו שאלה חשובה, אך הפעם נעסוק בנקודה קטנה אך משמעותית בעניין זה. ודאי שבקשרים חברתיים בין בני אדם נוצרים מצבים של אי הסכמה, הדורשים ליבון ובירור העניין בצורה מסודרת עד כדי הכרעה מעשית. על כן התכנים הנאמרים חשובים, השכנוע השכלי, התחכום והחריפות נצרכים, אך לא פחות מכך, ואולי אף הרבה יותר, חשובה הגישה "ויגש אליו יהודה" - נקודת המוצא שממנה אנו יוצאים.
הגישה כוללת צדדים שונים: ראשית, האם אנו יוצאים לבירור, לויכוח מתוך אהבה ושייכות אמתית לזולת, או ח"ו מתוך ניכור וביקורת עד כדי שנאה ח"ו. האם דברינו נאמרים מתוך הבנה והקשבה למצבו של הזולת, קשייו ומצוקותיו, או להפך , מתוך רצון להביע רק את אשר בתוכנו, בלי לשים לב כלל לאשר מתחולל בנפשו... האם נקודת המוצא שלנו היא שאנו לא לבד במערכה אלא הקב"ה איתנו ועל כן אנו מתמלאים אמונה וביטחון מתוך ענווה שכל מה שיקרה הוא לטובה, ואיננו מצווים להצליח אלא להשתדל ולעשות את כל האפשרי על מנת להצליח, או שמא חשים אנו כאילו הכל מונח על כתפינו ואז מתמלאים אנו אגו וגאווה, כאילו הכל מונח על המאזניים עד כדי להיות או לחדול, וממילא אנו מתמלאים כעס, עצבנות וכו. האם אנו באמת נותנים אמון בחברינו ועל כן אנו מלאי אופטימיות להצלחה, או שמא התייאשנו עד כדי פסימיות מוחלטת.
נקודת הגישה חשובה כל כך, בין בעניינים שבתוך המשפחה, בין איש לאשתו, בין הורים וילדים, וכן ביחסי משפחה מורחבת, עד עניינים שיוצאים מחוג המשפחה למעגלים רחבים יותר - בעבודה, בקהילה, בין אדם לעמו, ואפילו בין אדם לרבש"ע.
ומעשה באדם שירד מנכסיו ושלח מכתב לאביו שיעזור לו במצב שנקלע אליו. האב כבר הזדקן ולא יכול לקרוא את מכתב בנו, על כן קרא לשכנו שיקריא לו את המכתב. קרא השכן לאב "אבא תן לי כסף!" בטון של דרישה כוחנית ואלימות. אמר האב "הוא לא מתבייש הבן הזה?! כך צועק עלי כאילו אני חייב לו. לא אתן לו בשום פנים ואופן!" כשראה הבן שמכתבו לא נענה שלח את המכתב שנית. הפעם ביקש האב משכן אחר לקרוא לו את המכתב. השכן השני קרא בעדינות וברוך: "אבא תן לי כסף". מיד פתח האב את ארנקו ושלח לבנו סכום כסף הגון.
מסיפור זה אנו למדים שלא משנה מה אומרים אלא בעיקר איך וכיצד אומרים.
כל הנאמר נכון בקשרים שבינינו לזולתנו בתוך עם ישראל פנימה. אך מאידך, נקודת המוצא, הגישה, שמכוחה אנו צריכים לצאת כנגד אויבינו הפוכה לחלוטין, כנאמר (דברים כ) "כי תצא למלחמה על אויביך", ואמרו חז"ל "על אויביך" - אויביך ולא אחיך! במלחמה עלינו לזכור שמול אויב אנו נלחמים ואין לרחם עליו כלל אלא אדרבא לנהוג בתקיפות רבה עד ניצחון מוחלט שיביא לא רק לשקט וביטחון אלא בעיקר להקמת כבודם של ישראל הוא כבוד ה. ומה יותר נחרץ וברור מדברי הנצי"ב (בראשית ט ה) - "בשעת מלחמה עת לשנוא ואז עת להרוג... כי כך נוסד העולם".
בע"ה נשתדל לגשת לכל דבר ועניין בגישה נכונה, ומתוך כך נראה ברכה והצלחה בכל עמלנו. ומכאן גם נשלח ברכת "ה עמכם גיבורי החיל!" לחיילינו, מנהיגינו ואזרחינו שבעורף, עד הניצחון הגדול בע"ה