פרשת וזאת הברכה – וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה

(י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים: (יא) לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: (יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: (פרק לד)

מובא בספרי דברים (פרשת וזאת הברכה, פסקא שנז): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה? זה בלעם בן בעור... משל למה הדבר דומה? לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.

פרשת השבוע - וזאת הברכה

בישראל לא קם נביא כמשה, אבל – אומר המדרש – שבאומות העולם קם נביא כמשה. נביא זה הוא בלעם בן בעור. במדרש המשילו את בלעם לטבחו של מלך שיודע "כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו". מה משמעות המשל הזה?

מבאר הרב ברוך הלוי אפשטיין בחיבורו "תורה תמימה": כלומר שידיעתו של בלעם בדעת עליון הייתה מערך ידיעת הטבח הוצאת שולחן המלך, שהיא ידיעה פשוטה וגסה, מה שאין כן ידיעת משה הייתה בבחינת אוהבו ואיש סודו של המלך.

בלעם העיד על עצמו שהוא "שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן" (במדבר כד, טז). גם בלעם וגם משה ידעו דעת עליון אבל אינה דומה ידיעת בלעם לידיעת משה. בלעם ידע דעת עליון כמו שטבח יודע מה בדיוק צריך להגיש לשולחן המלך – ידיעה זו היא "ידיעה פשוטה וגסה". לעומת זאת, ידיעת משה דעת עליון היא ידיעה של "אוהבו ואיש סודו של המלך".

פרשת השבוע - וזאת הברכה

הסבר לדרשה זו באמצעות משל לנשר ועטלף כותב ה"תורה תמימה" על פי זכרונותיו מישיבת וולוז'ין (שם למד חמש שנים, מגיל שלוש עשרה ועד שמונה עשרה):

ונהירנא (=זכורני) כי בהסתופפי בצל אולפנא רבתא דק' וואלאזין שמעתי שם בשם הגאון ר' חיים מוואלאזין ז"ל הסבר נמרץ לדרשה זו על פי משל לנשר ועטלף ששניהם יודעים עת זריחת השמש וביאת השמש, אך מנקודת הראות שתי הקצוות שונות תכלית שינוי זו מזו, כי כידוע מטבע הנשר, שאוהב קרני השמש הוא ובלילה עיניו כהות מראות, וכנגד זה העטלף ימצא קורת רוח רק באישון לילה ואפילה, ומתיירא הוא מפני אור היום, ולכן כשתזרח השמש יודעים שניהם, אבל תכלית ידיעתם שונה, כי הנשר יודע כדי להקיץ ולראות אור וחיים, והעטלף יודע כדי להטמן ולהחבא, וכנגד זה כבוא חשכת הלילה יודעים גם כן שניהם, אבל הנשר יודע כדי להחבא והעטלף כדי להקיץ.

גם הנשר וגם העטלף יודעים מתי זריחת השמש ומתי שקיעתה אבל "תכלית ידיעתם שונה". ידיעת הנשר בזריחת השמש היא כדי "להקיץ ולראות אור וחיים", וידיעתו בשקיעת השמש היא כדי להיחבא. לעומת זאת, ידיעת העטלף בזריחת השמש היא כדי "להיטמן ולהיחבא", וידיעתו בשקיעת השמש היא כדי להקיץ.

וממשיך ה"תורה תמימה" לנמשל: וציור זה מקביל לידיעת משה ובלעם את דעת עליון, כי אז בעת ששרתה עת רצון להשפיע אורה וברכה לעולם אז נתעוררה נבואת משה וכוון את השעה לחלות פני עליון לתכלית זו, ואף בלעם ידע העת ההיא, אבל נתחמק ועבר בעת הטובה ההיא וכבש נבואתו כמו העטלף, וכנגד זה לעת נסתמו צינורות האור והשפעת הטובה ומקומם לקחו רוח כהה וזעם וקצף על ישראל, אז נתעורר בלעם עם נבואתו לפעול באשר יכול, אבל משה רבינו ביודעו עת רעה ההיא, נתחמק ועבר וכבש נבואתו עד יעבור זעם. ומבואר לפי זה שאמנם שניהם ידעו לכווין דעת עליון, אבל זה פירש לאור וזה – לחושך, והביאור יקר ונכבד מאוד.

פרשת השבוע - וזאת הברכה

גם משה וגם בלעם ידעו מתי "שרתה עת רצון להשפיע אורה וברכה לעולם" וכנגד זה מתי "נסתמו צינורות האור והשפעת הטובה ומקומם לקחו רוח כהה וזעם וקצף על ישראל". אבל הפעולה שנקט כל אחד מהם בעקבות ידיעה זו שונה בתכלית. בעת הרצון להשפיע אורה נתעוררה נבואת משה "לחלות פני עליון לתכלית זו", כמו הנשר בעת הזריחה; ואילו בלעם כבש נבואתו בעת ההיא, כמו העטלף בעת הזריחה. ולעומת זאת, בעת שנסתמו צנורות האור והיתה "רוח כהה וזעם וקצף על ישראל" התעורר בלעם עם נבואתו "לפעול באשר יכול", כמו העטלף בעת השקיעה, ואילו משה רבנו "נתחמק ועבר וכבש נבואתו עד יעבור זעם", כמו הנשר בעת השקיעה.

ידיעת דעת עליון היא חשובה ומשמעותית אבל יותר חשובה ומשמעותית היא הפעולה שנעשית בעקבותיה, וזהו ההבדל הגדול בין בלעם בן בעור למשה רבנו.