כנראה שגם אנחנו, הקטנים, לא היינו בוחרים מילה טובה יותר לסיים בה את התורה, מאשר המילה "ישראל". המילה "ישראל", מסמלת כמעט את כל מהותה של התורה, שכן עם ישראל מקבל ושואב את כוחו, ייחודו וגדולתו מהתורה, והוא גם זה שנושא אותה על כתפיו ואחראי לגלותה בעולם.
לכן, נפתחה גם התורה במילה "בראשית", המבטאת את ישראל שנקראו "ראשית", והתורה ניתנה ונכתבה בשביל הראשית- בשביל ישראל. חז"ל דרשו את המילה "ישראל" ואמרו כי היא רומזת למספר האותיות הכתובות בתורה, שכן ישראל ראשי תיבות- "יש שישים ריבוא אותיות לתורה", וכבר לימדונו חז"ל במקומות רבים שבתורה ישנן 600 אלף אותיות.
אולם, אם נבקש לספור ולוודא את נכונותם של הדברים נגלה כי האמת נמצאת קצת אחרי חצי הדרך, שכן בכל חמשת חומשי תורה יש קצת יותר מ- 304 אלף אותיות. אם כן, יש להבין, מה משמעות ביטוים של חז"ל כי בתורה יש שישים ריבוא אותיות? האם הם בנו על כך שלא נספור או נבדוק?
נראה לומר כי חז"ל רצו ללמדנו בכך כלל חשוב ואדיר, אותו חייבים לדעת עם סיומה של התורה ותחילת קריאתה מחדש. אכן יש את האותיות הכתובות במפורש בתורה, אך ישנן גם אותיות הנמצאות מאחוריהן וביניהן, כאלו שלא רואים בעיניים הרגילות. ישנו עולם שלם אותו עלינו ללמוד ולהבין מ"בין השורות" של סיפורי וציווי התורה, ואלו הן ה"אותיות הלבנות" המשלימות את האותיות הכתובות בדיו לשישים ריבוא אותיות שבתורה.
לא את הכל ניתן לכתוב בתורה, אי אפשר להתייחס לכל פרט ולכל מקרה ועניין שבכל דור. אבל יש את הרוח, את המחשבה, את הצביון שעומד מאחורי התורה, והוא נמצא שם בין האותיות השחורות וכאילו כתוב ובולט ביניהם. אחד מתפקידיו החשובים של עם ישראל הוא לפקוח עין ולהבין מה נמצא מאחור, מה מתחבא בין האותיות, מה המסר אותו ה' רוצה שנסיק ונלמד הגם שהוא לא כתבו במפורש.
שישים ריבוא האותיות מורכבות גם מהאותיות שאינן כתובות במפורש, והם מושלמות על ידי ישראל השמחים ואוהבים את התורה, ומוצאים את האותיות הלבנות המתחבאות בין הכתובים, והולכים ומתנהלים לאורם
הרב אסף הר-נוי, ראש בימ"ד "מבקשי פניך", ורב קהילת "אדרת אליהו", גילה, ירושלים