פרשת וארא: איך לנהל משא ומתן עם ארגון טרור?

זה תחילת מאבקו של עם ישראל לצאת לחירות. משה, בהנחיית הקב"ה, עתיד להוביל משא ומתן עיקש לשחרור העם מידי פרעה אבל הוא חושש שהכלי המרכזי במשא ומתן, כלי השכנוע, לא באמת בידיו. הנציב מוולוז'ין, בהעמק דבר, מבחין בין שני סוגי שמיעה - "ישמעני פרעה" כלומר שיקבלו את דברי, לבין "ישמע אלי העם", שבכלל יסכימו להאזין לי. מקוצר רוח לא ושמעים אליו אבל האם בכלל אפשר לשמוע כשאתה בתוך שגרת הסבל?

"הדבר שהכי קשה לי זה שאני מרגישה שאני משתגעת" היא אמרה בשקט. הייתי אז במעבר בין העולם המשפטי לעולם הבימוי והכתיבה והדרכתי קבוצת נשים תחת עמותה מסוימת בפסיכודרמה. באחת הפעמים נתתי תרגיל- "הכסא הריק". מציבים כסא ובליווי שאלות מתנהל שיח מול הדמות הדמיונית שמושיבים בכסא. זו הזדמנות לומר את הדברים שלא נאמרו מעולם. הנשים דיברו, צעקו, צחקו, בכו. היא שתקה.

כשהסתיים התרגיל והחדר התרוקן שאלתי אם רצתה לדבר למישהו... אחרי שתיקה ענתה "כן, לבן-הזוג שלי... אבל הוא תמיד אומר שאני מגזימה ומדמיינת דברים שלא באמת קורים...אז אולי הבעיה היא בכלל אצלי". "איזה דברים נדמה לך שקורים?" שאלתי בעדינות וראיתי אותה נאבקת למצוא מילים והן חומקות ממנה. היא הרגישה שהיא עוברת בזוגיות משהו שמחריב אותה מבפנים, הדרך שהוא עונה לה, מבטל אותה, מבקר אותה… אבל זה היה חמקמק. לא עקבי ומשתנה ולפעמים רע ולפעמים מאד טוב... והיא לא הצליחה לתת לתופעה מילים.

פרשת השבוע פרשת וארא: איך לנהל מו"מ עם טרוריסטים?

"ויְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה... וגַ֣ם אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי".המצוקה הכבירה מחייבת הוצאתם ממצרים אבל משה חוזר שוב ושוב למרות כעס השם עליו: "הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם". והראב"ע מפרש, כי משה ידע לקראת מי ומה הוא הולך, וידע שמול אוזניים ערלות, לא שומעות, ובעיקר מתעתעות - הקול שלך עלול לנדם.

פרופסור כריסטופר ווס עמד בראש היחידה של ה - FBI לשחרור בני ערובה מסביב לעולם. הכלי המרכזי בניהול משא ומתן הוא יכולת העברת המסרים בצורה מדויקת שתגיע לצד השני. בספרו "בלי פשרות, לנהל משא ומתן כאילו חייך תלויים בזה" הוא מתאר משא-ומתן ששינה את כל התפיסה שלו מול ארגון הטרור האסלאמי אבו סַיַּאף מהפיליפינים שבאוגוסט 2000 שבה אמריקאי צעיר, ג'פרי שילינג, שבמקרה היה סוכן סי‑איי‑איי. דרשו עבורו כופר 10 מיליון דולר.

בראש ארגון הטרור עמד אבו סבאיה. רוצח פסיכופת שנהנה להטיל אימה על הפיליפינים כשצילם את מעשיו האיומים ונהנה להשתמש בתקשורת. מולו ניהל מטעם ווס את המשא ומתן קצין פיליפיני, בנג'י, פטריוט שעמד בראש כוח משימה מיוחד של משטרת הפיליפינים. לבנג'י היתה עוינות עצומה ומובנת מול סבאייה והמשא-ומתן לא התקדם. בהדרגה ווס הבין שהמפתח האמיתי לפריצת דרך הוא לגרום לסבאיה להרגיש שרואים את המצב מהעיניים שלו אבל בנג'י לא היה מסוגל.

"לעבדות יש קול צרוד והיא אינה יכולה לדבר גבוהה, גבוהה", אמר שיקספיר.

פרעה מסרב להתקדם במשא ומתן גם אחרי שמצרים שטופת דם "ולֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה". אבל המכה השנייה של הצפרדעים מביאה לשינוי: "וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֗ן וַיֹּ֙אמֶר֙ הַעְתִּ֣ירוּ אֶל־יְהוָ֔ה וְיָסֵר֙ הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים מִמֶּ֖נִּי וּמֵֽעַמִּ֑י וַאֲשַׁלְּחָה֙ אֶת־הָעָ֔ם וְיִזְבְּח֖וּ לַיהוָֽה". משה רוצה לחזק את האמון מבקש מועד מדויק לסילוק הצפרדעים. הצפרדעים מסולקות במועד מכל מצרים למעט היאור אבל "וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרֲוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה". ברגע שמוסר האיום, שב פרעה ומקשה את לבו. המשא ומתן הופר.

"כשאני מאיימת לעזוב, הוא מיד נסוג ואומר שלא הבנתי" אמרה לי. "ואז מציע משהו מקסים ואני חושבת, סתם כעסתי". לימים הכרתי את המונח מעגל האלימות. בשלב הראשון יש צבירה רגשית של תסכול, חרדה, אכזבה נוכח כל מיני אירועים, ואז תגיע ההתפרצות. אחריה הכל יירגע ויגיע שלב ירח הדבש. והחרטה. משא ומתן מוצלח לכאורה של דיבור ושמיעה ותיקון והבטחה לשינוי. עד הפעם הבאה.

מכת הכינים לא מרגשת את פרעה אבל המכה הרביעית, הערוב, גורמת לו שוב להיכנס למשא ומתן: "וַיִּקְרָ֣א פַרְעֹ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר לְכ֛וּ זִבְח֥וּ לֵאלֹהֵיכֶ֖ם בָּאָֽרֶץ" .הוא מוכן לפשרה. משה מציע לצאת לשלושה ימים במדבר ולזבוח שם. "רַ֛ק הַרְחֵ֥ק לֹא־תַרְחִ֖יקוּ לָלֶ֑כֶת הַעְתִּ֖ירוּ בַּעֲדִֽי" מבקש פרעה. ואבן עזרא אומר, הוא חייב לשמור על הכבוד שלו, חייב לתת את התנאי האחרון.

משה למוד נסיון ומבקש מפרעה "רַ֗ק אַל־יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל לְבִלְתִּי֙ שַׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם לִזְבֹּ֖חַ לַיהוָֽה". מה שנסגר שיעמוד על תילו.

אני כל-כך רוצה להאמין לו שאני כל פעם משתכנעת שהפעם זה באמת ישתנה" היא אמרה.

כריסטופר ווס מסביר שבניהול משא ומתן אתה מחפש את ראיית הצד השני כדי להיכנס לראש שלו אבל מצד שני אסור לך לרגע לבטוח בו או להתפתות למניפולציות שלו. מורכב מאד להחזיק את השניים יחד.

"ויסר הֶעָרֹ֔ב מִפַּרְעֹ֖ה מֵעֲבָדָ֣יו וּמֵעַמּ֑וֹ לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר אֶחָֽד: וַיַּכְבֵּ֤ד פַּרְעֹה֙ אֶת־לִבּ֔וֹ גַּ֖ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם". הערוב מוסר אבל פרעה לא מקיים את חלקו בעסקה. הוא לא שולח את העם.

פרשת השבוע פרשת וארא: התעללות רגשית

היום יש לזה שם. "גזיילטינג" התעללות רגשית. בהשראת סרט בו בעל מתעתע באשתו בצורות שונות כדי להביאה לידי שיגעון, ובין היתר מכבה ומדליק מנורת גז. התעללות רגשית משנה צורה כל הזמן. זה לא אגרוף שמשאיר הטבעה. זו לא קללה. זו אלימות סרוגה לתוך התנהגות סטנדרטית. "הוא זורק לי משפטים" היא אמרה "ואז משנה את זה כשאני שואלת אותו. כאילו לא הבנתי מה אמר". היו שם הערות קפוצות בחוסר אמפטיה ונוקשות במבט וכשהתעמתה איתו הוא נפרש כמו כרית רכה והתפוגג. הנפש בכתה והגוף התכווץ אבל אלו לא היו אותות ומופתים ברורים.

כמעט שנה אורך המסע של משה לשכנוע פרעה לפי המדרשים. ההסבר הוא שגם לבני ישראל נדרש זמן כדי להסכים לזהות את המצוקה. כשעוברים יום אחרי יום שגרה של התעמרות מתעתעת זה הופך להיות חלק ממך.

"וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר" הקב"ה מטיל את המכה החמישית של הדבר לתוך המשא ומתן ויוצר אבחנה בין מקנה מצרים למקנה ישראל. מזכיר לעם ישראל מי הם. מבדיל בין הקורבן למענה שלו, מפרק את הסימביוזה והתלות שנוצרו גם מצד הקורבן.

אבל פרעה ממשיך לסרב. גם אחרי מכת השחין. "עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם" אומר לו משה ומפרש הרלב"ג, עודך ממשיך לרמוס ולהתעלל ולכבוש בעם ישראל. משה מזכיר לעצמו את ההתעללות כדי להמשיך במטרה.

ווס משכנע את בנג'י להשתמש בטכניקות שירתמו את סבאיה ויתנו לו להרגיש שהוא רואה את הצד שלו. למשל אמירות פשוטות מעודדות, כמו כן, אוקיי, אני מבין; לשקף חזרה את מה שאמר במקום להתווכח איתו; ולזהות את הרגש שלו: "אני מבין למה אתה נשמע כועס כל כך". בסוף ינסח בנג'י מחדש את מה שאמר סבאיה ויחדיר פנימה גם את העמדה שלו למשא ומתן.

בנג'י מתקשה בהתחלה אבל מבין שזה הפתרון היחיד. השיחות מתקדמות.

הקב"ה ממשיך להטיל מנופי לחץ על פרעה ואחרי הדבר והשחין מגיעה מכת הברד: "וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים...וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד". בפעם הראשונה, רגע היסטורי - פרעה מוכן לומר שחטא! אנחנו רשעים! פרשני המקרא מייחסים זאת לכוח האל אבל כריסטופר ווס מסרב להתרשם: "אני לא מצפה מטרוריסט שיבוא ויגיד לי שהוא רשע" הוא כותב "מי שפועל שנים עם אידיאולוגיה קיצונית, ילך כברת דרך למען האינטרסים שלו אבל מכאן ועד שינוי עמדות אמיתי? נאיבי להאמין לזה ולצפות לזה".

אם פרעה מודה באשמתו זה רק כי הוא מנסה להרוויח זמן במשא ומתן.

גם העובדת הסוציאלית ששיתפתי בסיפור אמרה לי שמשפטי פיוס כמו "אני הרע את מדהימה, לא מגיע לך גבר כמוני" מלחיצות אותה. בפנים מתבוססת תחושת השפלה וסופה של תחושת כזו להתפרץ.

משה מבין ועדיין עושה את המאמץ: "וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה: וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו".

פרעה שוב ושוב מתעתע בו ועדיין משה חייב בכל פעם לאחוז בקצה החוט שניתן לו. אין לו ברירה אחרת כמנהיג שרוצה להציל את בני עמו ששבויים בידי מצרים.

"אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן: וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין ו …."

לא סתם מונה הפרשה שם אחר שם את בני ישראל שנלכדו במצרים כעבדים. יש פנים ויש היסטוריה ויש משפחה ויש מחויבות. הם לא מסה. הם פרטים.

"במשא ומתן על בני ערובה אף פעם לא ניסינו להגיע ל"כן" כנקודת סיום. ידענו ש"כן" לא שווה כלום בלי "איך". אומר ווס. בעודם מתכננים את האיך, הצעיר האמריקאי הצליח לברוח בכוחות עצמו.

כשסיימתי את התהליך בקבוצה היא היתה איתו. בלי ניקוז השורשים, זוגיות רעילה לא תשתנה. ארבע שנים אחרי, קיבלתי טלפון. היא עזבה.

הפרשה מסתיימת כשבני ישראל עדיין במצרים. לדבר ולשמוע ולדבר ולהשמיע. למנהיג אין ברירה אלא להתמיד ולהוביל בנחישות עיקשת את המשא ומתן לשחרור האנשים שלו כי כל אחד ואחד מהם הוא בשר מבשרו. רק כשיסתיים כל התהליך יהיה פתחון פה כמו שמבשרת ההפטרה: "בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אַצְמִ֤יחַ קֶ֙רֶן֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּלְךָ֛ אֶתֵּ֥ן פִּתְחֽוֹן־פֶּ֖ה בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה".

עו"ד אורי אגוז היא מגשרת וכותבת לטלוויזיה ולתאטרון.