פרשת וארא - דם הינו סימן של חיים או מוות?

השבת נתחיל לקרוא על מכות מצרים והראשונה שבהן - מכת דם. האתגר הגדול שמכה זו הביאה על מצרים הינו שהיאור – הנילוס – מקור המים של מצרים הפך לדם וכך נחסם מקור החיות של המצרים. עד כמה המצרים החשיבו את היאור ניתן ללמוד מהמדרש (מדרש רבה שמות ט, ח) שהמצרים התייחסו ליאור כאל ועבדו אותו כי בעיניהם הוא היה אחראי על כל המים במצרים. מכת דם הייתה נרחבת ולא התמקדה רק ביאור אלא גם האגמים והנהרות שמקורם ביאור הפכו לדם. כלומר מקור החיים של כל ארץ מצרים נחסם בפניהם.

מים - ברכה וקללה

מים ודם נתפסים בעיננו כשני יסודות מנוגדים, אך למעשה שניהם טומנים בחובם תכונות של חיות ונזק בו זמנית. ננסה לבחון את הדואליות של שני היסודות האלו - מים הוא מקור חיות וכל דבר חי חייב מים בשביל לשרוד. ההבדל בין כדור הארץ לשאר הכוכבים במערכת השמש הוא הימצאות של מים ובלי מים אין אפשרות לקיום של יצורים חיים.

המים גם נמשלו לתורה, כשני דברים שהאנושות חייבת את שניהם כדי לחיות. כתוב בילקוט שמעוני (על התורה תתע"ג) "ומה מים משיבין נפשו של אדם כך דברי תורה משיבין נפשו של אדם שנאמר "תורת ה' תמימה משיבת נפש". אי אפשר לחיות ללא תורה וללא מים.

אבל יש למים גם אפשרות של נזק. הברכה בתפילת שמונה עשרה על גשם נקראית "גבורות הגשמים". גשם גורם לצמיחה וגדילה, אבל יותר מדי גשם יכול להזיק ולהרוס. גשם במידה הלא נכונה יכול להפוך למבול הרסני ומזיק. לכן בחלק מהנוסחים, בחזרת הש"ץ בברכת גבורות, הציבור עונה לאחר "משיב הרוח ומוריד הגשם" את המילה "לברכה".

באופן דומה - האם הדם הוא חיים או מוות?

הנטייה הטבעית שלנו היא להתייחס לדם כמקור לפגיעה, לפציעה, ביטוי לקושי.

הפסוק מסביר את הנזק שנגרם על ידי מכת דם: "והדגה אשר ביאר מתה ויבאש היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור". דם הוא נוזל שבאופן עקרוני אפשר להוציא ממנו מים. הכתב והקבלה מסביר שהמצרים אפילו ניסו לטהר את הדם לשתייה (הלא אנו מצווים לא לשתות דם, מה שמוכיח שקיימת אפשרות כזו), וכשלא הצליחו לטהר אותו בגלל הדגים המתים בתוך היאור רק אז התייאשו. הדגים שמתו הבאישו את כל ערוצי המים במצרים ולכן אפילו לאחר שהדם הפך חזרה למים, הנזק המשיך.

אבל דם הוא גם מקור חיות. יש איסור לאכול דם כמו שכתוב בפסוק (ויקרא יז:יד) "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת."

לפני האיסור הזה, הפסוק מזכיר את המצוה של כיסוי הדם לאחר שחיטת חיה ועוף. טעם המצוה של כיסוי הדם של החיה שהרגנו על מנת לאכול אותה הוא: "ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו"(ויקרא יז, יג).

וכך גם כתוב בהמשך, "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶש" (דברים יב, כג). כלומר, הדם הוא זה המאפשר חיים והוא נושא בתוכו מטען נפשי, משהו מהייחודיות של האדם.

הדם והקשר לחיים

יש מצוות הקשורות גם לדם של אדם. לדוגמא, טומאת לידה. הרב הנקין זצ"ל ניתח את משמעות טומאת יולדת בספרו 'מהלכים במקרא' בפרשת תזריע. הוא הביא את ההסבר שבלידה, אישה מוציאה ממנה חיים חדשים. ומה שנשאר לה זה היעדרות של חיים. למרות השמחה הגדולה, דווקא הדם לאחר הלידה היא סימן של סוף החיים שגדל בתוכה. כמובן במצב זה, הדם מסמן גם את הבאת החיים וגם סיום צמיחת חיים שהיה בתוכה.

דימום במחזור החודשי אצל נשים גורם לטומאה של דם נידה. ניתן להסביר שמקור הטומאה של דימום אצל אישה בצורה חודשית היא היעדר התפתחות חיים חדשים - היריון. הדם שאישה רואה במחזור החודשי, מסמן מבחינה ביולוגית שהחודש ההזדמנות לכניסה להיריון לא נוצלה. לנשים שמנסות להיכנס להיריון, הדימום החודשי הוא חוויה מאתגרת וכואבת המצביעה על הפספוס שאין היריון ועוד הזדמנות להביא חיים לעולם עברה.

אצל נשים וזוגות שנמצאים במסע פוריות, זה אחד הרגעים הקשים מידי חודש. הופעת הדימום החודשי מנכיחה מחדש שאין תינוק בדרך, שהחלום מתרחק עוד קצת.

דם יכול לסמן חיות או פוטנציאל של חיות. אך יחד עם זה יכול להציג לנו מוות וסיום חיים. אנו מתפללים שהמפגש עם דם ומים תמיד יסמל לנו חיים, חיות וצמיחה.

הרבנית מיכל רונס היא יועצת הלכה מלוות פוריות של מדרשת נשמת בשיתוף קרן גפן. יועצות הלכה מלוות פוריות נותנות מענה הלכתי חינם במהלך כל שלבי מסע הפוריות. ניתן לפנות ליועצות הלכה מלוות פוריות בוואטסאפ- 02-6404330.