מדינת ישראל נמצאת על צומת דרכים. היא יכולה לבחור להמשיך ולהכות את חמאס עד תום, והיא יכולה לבקש "תחנת יציאה" עם שחרור חטופים והישגים מוגבלים, תמורת הפסקת הלחימה. יתכן ואם המערכה היחידה שלנו הייתה מול חמאס בעזה, המהלך היה נכון. אך ברגע שאנחנו נמצאים במערכה רב זירתית, עלינו לזכור כי אויבינו לומדים את מעשינו.
זה נכון, אגב, גם בעונשי התורה. על חלק מהעונשים נאמר "וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יזידון עוד". חלק מהמטרה של ענישה היא הרתעה של האוכלוסייה האחרת.
"מה התכלית של כל המכות הללו?"
וזה היה נכון - כך מסביר רבי יצחק עראמה - גם אצל פרעה. פרשת השבוע עוקבת אחר מסעו הדיפלומטי-רוחני של משה מול מנהיג האימפריה המצרית, המקשה את עורפו באופן מעורר השתאות. מצרים כמעט קורסת תחת המכות, אבל יש לו משהו דחוף יותר מכלכלה, מים או בקר: לשעבד את עם ישראל.
לבסוף פרעה נכנע, אבל מי שקורא את הפרשה עשוי לשאול את עצמו: מה התכלית של כל המכות הללו. האם לא ניתן היה להגיע לאיזשהו הסדר עם פרעה, או לחלופין: להנחית עליו את מכת המחץ כבר בהתחלה?
"לפרעה היו הזדמנויות חוזרות ונשנות להתחרט, אך משהחמיץ אותן, הוא שילם את מלוא המחיר"
מסתבר שלמכות הללו היה תפקיד נוסף: להדהד לעולם את עוצמתו של אלוקים, את האמונה בשליטה שלו, ואת ההכרה בכך שלמעשה שלילי - יש מחיר. לא פעם גם בעסקים הרבה ממה שאנחנו עושים הוא נתפס כארוע כלכלי ויש שיומרו ליחסי ציבור של ארגון אבל זו טעות, כי אחרי זמן מבינים שיש לזה השפעה על התרבות הארגונית. זה נכון לגבי קבלת האחר בארגון, השוואת תנאים בין מגדרים, שינוי מבנה דירקטוריון , שקיפות ארגונית, מדיניות של השמעת דעות ועוד .
ההשפעה על הארגון מהצעדים האלה היא ארוכת טווח, נחוצה ואפילו הכרחית כדי שהיא תחלחל וגם תגביר מוטיבציה ארגונית שלבסוף תשפיע על השורה התחתונה. לפרעה היו הזדמנויות חוזרות ונשנות להתחרט, הוא קיבל התראות שוב ושוב, אך משהחמיץ אותן, הוא שילם את מלוא המחיר. לא רק עבורו, אלא כתזכורת היסטורית לכל מי שקם נגד העם היהודי. למרות ההצלחה הרגעית, עם הנצח - ינצח!
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"