הליכתם המשותפת של משה ואהרן לשליחות מתוארת פעמיים בשני פסוקים סמוכים.
הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם
ובפסוק שלאחריו נאמר:
הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן
בעוד שבפסוק הראשון נאמר: "הוא אהרן ומשה", בפסוק השני מוחלף הסדר הפנימי ומשה הוקדם לפני אהרן: "הוא משה ואהרן" מדוע שינה הכתוב את הסדר?
מדייק רש"י: יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד". לדבריו, השינוי בסדר השמות מוכיח שמשה ואהרן שקולים. אבן עזרא מציין טעם עקרוני לשינוי בסדר השמות וזו לשונו:
הם עתה מעת שדברו אל פרעה הקדים משה בעבור גודל מעלתו, והשם דבר עמו פנים אל פנים, ונגש אל הערפל אשר שם השם, ולא כן אהרן, והכתוב מעיד לא כן עבדי משה".
בתחילה התורה מזכירה את אהרן לפני משה, משום שהוא הבכור. אולם כאשר התורה מתארת את עמידתם לפני פרעה מקדימה התורה את משה לפני אהרן משום שהוא החשוב שכן, ה מתגלה אליו פנים בפנים.
רבי אפרים מלונטשין בפרושו "כלי יקר" מפרש אחרת על פי תכנם של הפסוקים.
"הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם".
פסוק זה מדגיש את המינוי של משה ואהרן לשליחות. שמא נחשוב, שהואיל וה התגלה למשה בסנה, משה הוא עיקר השליחות ואהרן רק טפל לו. לכך מקדים הכתוב את אהרן ללמדנו ששניהם שוים.
מאידך, הפסוק השני מתאר את שיחתם של משה ואהרן עם פרעה וכך נאמר:
הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
שמא נחשוב שאהרן הוא הדובר העיקרי ומשה שהיה כבד פה וכבד לשון נספח לאהרן בעומדו לפני פרעה הקדים הכתוב את משה לפני אהרן ללמדנו ששקולים היו בעמידתם לפני פרעה.
הכתוב במכוון מקדים את מי שמוגדר כטפל לפני העיקר ללמדנו ששניהם שוים. משה ואהרן צומחים בסביבה שונה, הם בעלי אופי שונה. משה מנהיג קשוח המדבר לעתים בתקיפות. הוא מתייצב אל מול ה "ה למה הרעותה לעם הזה", "למה זה שלחתני". משה שצמח בבית המלכות יכול לתבוע את עלבונם של ישראל. יכול הוא לעמוד מול פרעה ולדרוש את שחרורם של ישראל. לעומתו, אהרן צומח מתוך העם אוהב שלום ורודף שלום, שמות שבטי ישראל נישאים על לבו. שפתותיו תורה וממנו מבקשים דעת. לעולם מברך הוא את ישראל בברכת כהנים באהבה. תפקידו המרכזי להכשיר את ליבות העם למעמד הר סיני.
משה ואהרן הם שני מנהיגים היוצאים לשליחות משותפת. התנאי המרכזי להצלחת השותפות הוא בכך ששני המנהיגים הללו ידעו שהם שקולים, והאחד תלוי בחברו. מנהיגות צריכה לשלב בין יחסי פנים ליחסי חוץ, בין רכות לקשיחות, בין אהבה ליראה, בין אמת לשלום. שילוב זה יכול להתרחש בין שני מנהיגים השונים באופיים ובאישיותם. אולם, במציאות לא ניתן לשלב שני מלכים המשמשים בכתר אחד. אהרן ומשה שיקפו את המנהיגות האידיאלית, השלימו זה את זה, אולם הצלחתם נבעה מכך שהם ראו את עצמם שקולים זה לזה. ולואי והיינו יכולים לזכות למנהיג שיבין את מורכבותה של המנהיגות ואת הצורך בדמות היכולה להכיל בתוכה, עד כמה שניתן, את תכונותיהם של משה ואהרן כאחד. וכדברי הכתוב: "הוא משה ואהרן" - הוא (המנהיג) כמשה ואהרן יחדיו.
המאמר פורסם בעלון השבת "שבתון"