פרשת וארא עוסקת במענה שנתן הקב"ה למשה רבינו בהמשך לדברים שנאמרו בפרשת שמות. לאחר שמשה חוזר מהמפגש עם פרעה מלך מצרים, רואה משה רבינו את המצב המשברי אליו נקלע העם ו"ַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ". משה מעלה קושי משמעותי- הציפייה הייתה שמיד תוך כדי הגעתו של משה רבינו למצרים יתחילו גלגלי הגאולה לנוע, אך לכאורה המצב הוא הפוך; במקום לראות את פעמי הגאולה, הרי שקושי השעבוד לעם נעשה הרבה יותר מכאיב וקשה ומשה רבינו בא בטענה בפני ריבונו של עולם: הכיצד? האם לשם כך באתי למצרים?
בפרשתנו, פרשת וארא, לאחר שבוע של מחשבה והתבוננות בדבר, אומרת לנו התורה "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה". ישנה שאלה שעולה מהפסוק- הפסוק מתחיל עם שם אלוקים, בלשון "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים", שהיא לשון קשה ושם אלוהים שמסמל את מידת הדין. ומיד בהמשך הפסוק "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה", ויאמר היא אמירה רכה ועדינה, שם הויה המסמל את מידת הרחמים.
התורה מחנכת אותנו לראות במבט מעמיק ושלם את החיים, כאשר הנטייה האנושית היא לראות כל תמונה בנפרד, כל תמונה כישות בפני עצמה ולעיתים הדבר מתגלה יותר כמידת הדין מאשר כמידת הרחמים. לכן, ככל שהאדם מרחיב ומעמיק את מבטו על המציאות, כך הולכת ומתבהרת לו האמת הגדולה יותר ששורש הבריאה ומציאות ההוויה היא ההטבה- עולם חסד יבנה, היסוד שעליו בנוי העולם כולו הוא החסד האלוהי.
האדם מתבונן על המציאות בצורה שאינה שלמה, וכאשר הוא רואה פעולה או גינוי של קושי והתמודדות או של חסר, הוא מייחס זאת מיד למידת הדין. אך ככל שהמכה גדולה יותר והתמונה רחבה יותר, מתברר לו שגם החיסרון וגם החולשה שהוא פגש יכולים להוביל אותו לקומה חדשה של חיים מלאים שמגלים לו עד כמה השבר והקושי מהווים את המנוף להתפתחות החדשה, כך ענה הקב"ה למשה רבינו- שם אלוהים זה שם הויה; אף שמתגלה מידת הדין בעולם, אין מטרתו של ריבונו של עולם אלא להטיב עם העם, וכך התבקש משה רבינו להעביר מסר זה וללמד את בני ישראל. הגלות שבה נמצאים בני ישראל אמנם קשה וכואבת, אך המנוף הרוחני שנוצר מגזרת השעבוד הוא המנוף שימוטט את ממלכת האליל של מצרים.
מצרים תלך ותיפול בתפיסה הפילוסופית של החיים ובהופעה הפיזית שלה בעולם, מצרים תתמוטט והמהלך יוביל לגילוי הגדול ביותר בהויה, "והמכתב מכתב אלהים הוא, חרות על הלוחות. אין לך בן חורין אלא זה שעוסק בתורה". עם ביטול הממלכה המצרית תתגלה החירות האלוהית בעולם ומשם נוכל להביא את הבשורה של האדם המשוחרר מכבלי העבודה הזרה שעל ידי הבחירה החופשית שלו יוכל לדבוק בהשם יתברך.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר וראש הגרעין התורני בראשון לציון