הזיכרון והשכחה הן שתי תכונות שנתן לנו הקב"ה במתנה, ואילולי כל אחת מהן חיינו לא היינו חיים. אם לא היינו זוכרים מי משפחתנו ומי אנחנו- כמעט ולא הייתה לנו סיבה לקום בבוקר, ואם לא השכחה היינו שוקעים בכבדות לכל אורך חיינו בשל חסרונות, כישלונות ודברים רעים אותם חווינו.
הסכנה הגדולה ממנה חושש משה לכל אורך חמוש דברים, וגם בפרשתנו, היא שניקח את הכוחות הללו שנתן לנו הבורא ו"נשתמש בהם" נגד הבורא בעצמו. מהמקום הזה אומר משה את הפסוק בפרשתנו- "צור ילך תשי, ותשכח אל מחולליך", המבטא את השימוש שלנו בכלי שנתן לנו הקב"ה דווקא כנגדו.
הקב"ה שהוא "הצור", שלימד ונתן לך את ה"תשי"- את השכחה, מלשון נשיה. הוא זה שנתן לך את הכלי החשוב לשכוח, כדי שתוכל אחרי משברים ומצבים קשים לקום הלאה, ולא להישאר בעבר הקודר והמעכב. אבל את אותו הכוח עצמו שהוא לימד ונתן לך- לקחת והשתמשת נגדו- "ותשכח אל מחולליך"-שכחת האלוקים.
זיכרון, צילום: shutterstock
בימי התשובה אנו צריכים להתעורר במחשבה גם על השכחה הלא נכונה
בימי התשובה בהם אנו נמצאים צריכים אנו להתעורר במחשבה גם על השכחה הלא נכונה. על כל הפעמים ששכחנו את הטוב שסביבנו, את הברכה והשפע שמשפיע עלינו הקב"ה בחיינו הפרטים והכללים. על כך שקיבלנו דברים רבים כמובנים מאליהם, מבלי להכיר בחסד הנמצא תחת ידינו.
עלינו לזכור את א-ל מחוללינו, את מי שנתן בנו את כל הכוחות והתכונות המיוחדות שבנו, ולהכיר בברכה הגדולה שנמצאת תחת ידינו. ומתוך הודיה זו להוסיף בתפילה ובברכה שהדברים ימשיכו ויתמידו הלאה גם בשנה הקרובה, הבאה עלינו לטובה.
הרב אסף הר-נוי - רב קהילת אדרת אליהו וראש בית מדרש "מבקשי פניך", גילה ירושלים