"איפה את נמצאת", אמרה יהודית. "איפה אתה נמצא". וכל פעם שזה עולה לשאול מחדש. איפה אני נמצא? – בבית שלי, מה הגיל שלי? – בן 27, השנה עכשיו היא...."
הסתכלתי בהשתאות איך היא טווה עבורם בחזרה את המציאות. הופכת גל של בחילה ממגע בגלל זכרון כואב לרצפה יציבה לדרוך עליה; מעודדת עיניים שנעצמות בכיווץ מזכרון מהאש, להיפתח בעדינות ליופי שמסביב היום.
זו יכולה להיות פוסט טראומה מדלת שנסגרה מאחורי פגיעה מינית או זעקות פצועים מטראומת קרבות או כל אירוע שטלטל את הנפש הרכה בתוכנו וסדק אותה לקווי שבר שכל טריגר יביא לקפיצה נחשונית בזמן – ברגע אחד נבלע האדם בעברו. ואם רוצים להחזיר אותו משם, אמרה לי, צריך להזכיר לו איפה אני. איפה אני. אני פה.
פרשת דברים פותחת את פרידת משה מעם ישראל. בערבות מואב בואכה יריחו, על בריח הכניסה לארץ, במעבר מנדודי המדבר לריבונות בארץ המובטחת, נושא משה חזונו כשידוע לו שלא יזכה בעצמו להיכנס לארץ נוכח מי מריבה.
לאורך כל ספר דברים, יעניק עצות לבניית מערכות צדק ומשטר, יזכיר את המאבק הצבאי על הארץ ויתרה בעם לבל יחזור על שגיאותיו. מי שהתחיל את המשימה בחשש "לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם ... כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי" (שמות, ד, י) הופך איש דברים שמוליד תורה שבעל-פה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל".
ובתוך פרשת דברים, שנקראת תמיד בשבת שלפני ט' באב, השבת השלישית והאחרונה בשבתות הפורענות של ימי בין המיצרים ה"תלתא דפורענותא", מביא משה שאלה ראשונה : "אֵיכָה".
איך. איך הגענו עד כאן. והשאלות תופענה גם בהפטרת השבת אצל הנביא ישעיהו, וגם במגילה שנושאת בכותרת את שמה ומיוחסת לנביא ירמיהו ונקראת ב-ט' באב - מגילת איכה.
"בשלב הראשון שואלים איך" אמרה יהודית כשהתייעצתי איתה איך ללוות נשות אסירים שסבלו מטראומות מגוונות. הנשים שהחזיקו הכל כשהגברים נכנסו ויצאו מהכלא, החזיקו זרעי פורענות גם בעברן: "תני להן לשאול את האיך" היא הציעה "איך זה קרה לי? איך זה שדווקא לי?"
אי אפשר לדלג על השלב הזה היא אמרה וגם לא כדאי. ואז, בשלב מסויים, בעדינות, תציעי להפוך את האיך לאיפה. איפה אני אחרי האיך שקרה. ואני חשבתי, מ"אֵיכָה" ל"אַיֶּֽכָּה". מה הוביל למה בעבר ואיפה את עכשיו שיוביל לעתיד.
גם משה גם ישעיהו וגם ירמיהו שואלים אֵיכָה ומדרש איכה רבה (א,א) קושר בין שלושתם:
"שלשה נתנבאו בלשון איכה משה ישעיה וירמיה משה אמר: "איכה אשא לבדי וגו'" ישעיה אמר: "איכה היתה לזונה" ירמיה אמר "איכה ישבה בדד". אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין. אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר "איכה אשא לבדי טרחכם" ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר "איכה היתה לזונה" ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר "איכה ישבה"".
נתחיל במשה, "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם". שורש החורבן התחיל לפני ישוב הארץ ורש"ר הירש מפרש שהיו העם נצים ורבים קשה כל-כך, שאפילו משה התקשה לפשר במחלוקות ביניהם.
הנביא יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ שפועל בממלכת יהודה באמצע תקופת בית ראשון, רואה כבר הדרדרות מוסרית וערכית ואובדן אמונה ומתרה שכך יגיע חורבן ירושלים. "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט,
צֶדֶק יָלִין בָּהּ--וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים--כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" (ישעיהו א,כא)
איך תחרב קריה נאמנה? אם יהפכו אותה מוקד לשחיתות. קורבנות ופולחן לא יעזרו כשההתנהגות פושעת. ישעיהו גם צופה לעבר ממלכת ישראל שבירתה שומרון, ומזהיר גם אותם מפני היחלשות פנימית ומרד באשורים. ואכן ממלכת ישראל מורדת באשור ונכבשת ב -722 לפנה"ס ועשרות אלפי יהודים מוגלים. האיך שישעיהו שואל, מקבל תשובה בחזונו. שבת חזון.
"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין-לָהּ מְנַחֵם מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ. כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". (איכה, א)
ירמיהו הנביא, העד הראשי של חורבן בית ראשון, מקבל תשובה לשאלה בחייו שלו. את המראות קורעי הלב כתב בזמן אמת. מי שבעת הקדשתו לנבואה האמין שצריך "לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס" את השחיתות ורק אחרי לנטוע ולבנות, התריע מראש: "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהוָה אִתָּנוּ, אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים" (ירמיהו ח,ח) ושילם מחיר עצום כשנרדף ואולי נרצח לפי המדרש. 100 שנה לערך אחרי האזהרות של ישעיהו, החורבן והגלות קורים.
"וַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה" (בראשית ג,ט).
אחרי האיך צריך לשאול איפה. אמרה יהודית. חייבים כי אחרת נבלעים בכאב ואין איך לצאת.
ורש"י מפרש – הקב"ה קרא לאדם איכה אחרי חטא גן-עדן כי רצה לפתוח עימו בשיחה. לא להנציח את המצב אלא לפתוח פתח לבירור האדם עם עצמו - איפה אני. בתורת הסוד, "איכה" מרמזת בגימטריה ל-ל"ו צדיקים. לשוב לצדיקות של עצמך. לעמוד השדרה שלך.
אַיֶּֽכָּה, הדהדה השאלה בבן גוריון, כש-1909, בעקבות רצח שומר בסג'רה, יצא עם חבריו אחרי הרוצחים ומול עיניו נורה ונהרג חברו, שמעון מלמד. הזעזוע שלימים השפיע מאוד על השקפותיו בנושאי ביטחון וכוח עצמי, הוביל אותו לפרסם כרוז מטעם "פועלי ציון": "המובחרים שבנו נופלים חללים מחץ הפרא הערבי, ואנו שואלים בדאגה: איכם, איכם, בני המכבים? צאצאי בר־גיורא ובר־כוכבא, בואו לרשת מקום הגיבורים הנופלים!" בואו נפעל יחד בלי מחלוקות קרא. אבל קריאתו לא נענית.
על האדמו"ר הזקן, הרבי הראשון של חב"ד, מספרים שסכסוכי היהודים הובילו יהודי להלשין עליו לצאר והוא הושלך לבית האסורים. שם הגיע לראותו שר גדול בחוכמה ושאל אותו, "איך תסביר שהאלוקים שלכם שאל את האדם איכה. הוא לא ידע איפה הוא?"
ענה לו האדמור הזקן בעל התניא: "פירוש הפסוק שבכל זמן קורא השם לכל אדם, על דרך בת קול שמוכרזת בכל יום ואומר לו: אַיֶּֽכָּה? איה אתה בעולם? הנה לאדם נקצבו ימים ושנים שבכל יום ובכל שנה יעשה טוב עם אלוקים ועם אנשים, ועל כן התבונן איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן שנים". (סיפורי חסידים) ולאחר התשובה הזו, שחררו השר לחופשי.
"זה אולי נשמע מצחיק אבל תדעי שזה פועל" אמרה יהודית. "השאלות הן כמו יד שמחזירה אותך מהתופת. מזכירה את הכוחות ומדייקת את הדרך".
אולי אם נשאל אַיֶּֽכָּה בזמן לא נגיע לאֵיכָה?
"לִכְתֹּב בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה: אַיֶּכָּה
לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּמָמָה הָאֵינְסוֹפִית
עוֹטֶפֶת חֲלוֹמוֹת עֲדִינִים
לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִקְרְסוּ הַחַיִּים
וְלֹא יִשָּׁכְחוּ מִלֵּב
דְּרוּשִׁים כֹּחוֹת שָׁמַיִם רַבִּים
לִרְאוֹת כִּי טוֹב
טלי וייס
הכותבת היא עו"ד (סא"ל) מיל' אורי אגוז, מלווה נפגעי פגיעות מיניות. כותבת לטלוויזיה ותיאטרון.