לכל עם יש סוד שמור. מורשת אבות. הידע המשותף המונחל מדור לדור. כהני הדת מדברים עליו במקדשיהם, הופכים ודנים בו. והעם הפשוט יודע לצטט משפטים. בגן הילדים קורא הרב אל תלמידיו והם שונים אחריו.
גם לנו יש משפט כזה. "הוא יבוא"
בראשית היה אברהם. אב המון גויים. את כל בניו שילח ורק אחד קרוי זרעו. יצחק. כי ביצחק יקרא לך זרע.
חיזרו אחרי כל ילדי הגן: כי ביצחק יקרא לך זרע.
וליצחק שני בנים.
-"שני בנים" קורא הרב
-"שני בנים" עונה הטף
- "תאומים" ממשיך הרב
- "תאומים" חוזר הטף
-יעקב הצעיר ומי הבכור? שואל הרב
-עשיו!
ויצחק אהב את עשיו בנו הגדול אשר שימשו בבגדי חמודות.
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶינה עֵינָיו מֵרְאות וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו - בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד. וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאוכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת.
ועשיו, בן נאמן, עשה ככל אשר ציווהו אביו. צד ציד, והביא, והכין מטעמים, ונכנס לפני אביו ויאמר לו : יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.
אך אהה, מה נורא העוול. יעקב אחיו בא במרמה וגנב את הברכה.
ויצעק עשיו צעקה גדולה ומרה עד מאוד וישא את קולו בבכי.
אז פתח אביו את תיבת ברכותיו וירא שם ברכה אחת שלא נטלה יעקב ויתננה לעשיו.
חיזרו אחרי כל ילדי הגן:
- על חרבך תחיה.
- על חרבך תחיה.
- ואת אחיך תעבוד
- ואת אחיך תעבוד
- והיה כאשר תריד?
-ופרקת עולו מעליך!
ויברח יעקב עם כל ברכותיו אל ארץ נוכריה. ועשיו נשאר עם הוריו הזקנים ודאג להם עד מותם.
אחרי שנים רבות שב יעקב עם נשיו הנוכריות והילדים אשר הוליד אל ארץ כנען
ויצא עשיו לקראתו בשמחה ולא נטר לאחיו, וכבוד גדול כיבדו. "ניסע יחד" אמר לו. "אלווה אותך אל מקומך". אך יעקב ענה לו :יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:
ועשיו ישב בביתו אשר בהר שעיר וחיכה לאחיו יעקב.
"הוא יבוא." אמר לבניו. "כי אחי הוא."
"הוא יבוא." אמר לנשיו "כי לא יוסיף עוד לשקר לי כאשר שיקר לאבי."
"הוא יבוא" אמר לנכדיו. "כי סלחתי לו."
"הוא יבוא" אמרו בני עשיו לבניהם. והם הנחילו לבניהם אחריהם. ממקום מושבם אשר בהר שעיר. משם היו מצביעים אל אותו ההר שהאבות קבורים בו. לומדים כמה גדולה מצוות כיבוד הורים. ומחכים לאח אובד אשר יבוא אל אדונו שעירה.
דורות רבים אנו יושבים בהר הזה. מעולם לא נטשנו ארץ מולדת וימינו ארכו על האדמה
וכשיבוא יעקב אחינו, נחכה לו כאן. כי אחים אנחנו. כי ברכתו נוגעת בברכתנו. וכאשר נריד נפרוק עולו.
והנה שמעו שמענו. ממצרים יעלה ובחרב שלופה יבוא לכאן. האם שוב יבקש את ברכתי לקחת? ברכת החרב השלופה - שלי היא. כאשר ידעו כל ילדי הגן: על חרבך תחיה!
ויסוב את הר שעיר ימים רבים.
ואני? כעת אריד.
אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה. מִקּוֹל אוֹיֵב מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע כִּי יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי. לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי. יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת.
ואצעק אל פחד יצחק: הַאֲזִינָה א-הִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי. הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי !
ולפתע - - - פנו צפונה וילכו ממני.
"אברהם היה אבינו
לא היית בן יחיד
זה קורה במשפחה תמיד
מי שפעם לחם יעיד
מלחמה אין בה שום עתיד"
(אִם / יענקלה רוטבליט)