בפרשתנו, התורה מספרת על לחם האבירים שהקב"ה האכילנו כשהלכנו אחריו במדבר. "וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (שמות ט"ז לא). באותה פרשיה התורה גם מסכמת "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן" (שם לה). צריך ביאור מדוע בסוף ארבעים השנה התלוננו בני ישראל על המתנה הנפלאה שכל כך עזרה להם וכל כך שמחו בנתינתה. "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר…וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כ"א ה). עוד צריך להבין את פשר הכפילות "עד באם אל ארץ נושבת…עד באם אל קצה ארץ כנען". יתכן ונוכל לענות תשובה אחת על שתי השאלות. מצאנו בחז"ל ניסיונות להרחיב את התקופה בה נהנו ישראל מן המן כגון ""בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד, והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן. תניא אידך: ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה - וכי ארבעים שנה אכלו? והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו! אלא לומר לך, עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן". (קידושין לח ע"א). או אפילו עוד יותר "ר' אליעזר אומ' שבעים יום אכלו יש' את המן אחר מיתתו] של משה, מת משה בשבעה בשבט ואכלו ממנו כ"ד של שבט ול' של אדר ועיבור לא היתה לשנה באותה שנה ואכלו ממנו בי"ו בניסן וכן הוא אומ' וישבת המן וגומ' (יהו' ה יב). אחרים אומ' חמשים וארבע שנה אכלו יש' את המן ארבעים בחייו של משה וארבע עשרה לאחר מיתתו של משה שבע שכיבשו ושבע שחילקו" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי ט"ז פסוק לה). חז"ל גם מנסים להסביר את תלונות בני ישראל בנושא המן בכך שחסרונו היה בכך שהאוכלו לא נהנה ממראהו" אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל" (ילקוט שמעוני עקב רמז תתנ). אם כך נוכל לומר לכיוון השני הכפילות באה למעט ולא לרבות. עם הגיעם של בני ישראל ל"ארץ נושבת" לגבול בני אדום (במדבר כ'), המקומיים התחילו להציע לעם "אוכל אנשים" שלא היה רק טעים אלא גם מוגש בצורה המעוררת תאבון. הדור שנולד במדבר היה בהלם כי הוא מעולם לא נתקל באוכל כזה, מה עוד שהם שלא הכירו אוכל נורמלי ולכן לא נהנו עד עכשיו מהאפשרות לבקש טעמים כרצונם (בשונה מבני הדור הקודם שהיו יכולים לבקש כל טעם במן) לכן הם התלוננו וחלק מן העם אף הפסיק כבר אז לאכול מן המן, אף על פי שהוא המשיך לרדת והיה אפשר לאכול ממנו עוד זמן רב.
''עד בואם אל ארץ נושבת''
" צריך ביאור מדוע בסוף ארבעים השנה התלוננו בני ישראל על המתנה הנפלאה שכל כך עזרה להם וכל כך שמחו בנתינתה" – על מתנת ה מָן .
