מצות נסכים וחלה - תיקון לחטא המרגלים

מרגלים, נסכים וחלה שלש פרשיות אלו באו רצופות, זו אחר זו. משמע, שנסכים וחלה באו כתגובה ותיקון לחטא המרגלים.
הנסכים באים ממעלה למטה וחלה ממטה למעלה. הנסכים מנסכים אל השיתין, והם חלל תחת המזבח כנגד מקום הנסכים, והשיתין היו מחוללים ויורדים עד התהום. ובחלה כתוב: "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לד'; ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה". להרים, להגביה למעלה. תכלית הכוונה של ביאת הארץ היא לקדש את הארץ ואת הארציות. לא זו המטרה להיות במדבר, ארץ לא נושבת, ולהתפרנס מלחם מן השמים, המן. אמנם דור דעה היו בני המדבר, ואמנם המן היה לחם קדוש וטהור מן השמים, אבל בשביל כך אין הקב"ה צריך לבני אדם. יש לו בשמים מלאכים ושרפים למדי. הכוונה היא ש"השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם", ובני האדם יחיו חיים ארציים, אלא שיקדשו את הארציות עצמה. וזה יתכן בשני אופנים: ממעלה למטה, להמשיך את הקדושה אף למטה מטה, לתוך התהום, בחינת "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע, כי אתה עמדי", וממטה למעלה, להרים ולהגביה את כל הדברים החמריים למעלה. והנסכים והחלה מסמלים את שני האופנים.
ולפיכך המרגלים, שלא רצו לעלות לארץ, ורצו להישאר במדבר ולהיות בבחינת "דור דעה", שכל עסקם במדרגות עליונות ("כולם אנשים ראשי בני ישראל"), וכל פרנסתם בלחם מן השמים, היתה התשובה על חטאם פרשת נסכים ופרשת חלה. מהצד האחד יש להוריד את הקדושה אל השיתין המחוללין עד עמקי התהום, ומהצד השני אף "באכלכם מלחם הארץ" ולאו דוקא לחם מן השמים "תרימו תרומה" למעלה.
(מתוך לתורה ולמועדים)