ההשוואה בין התנהגות עם ישראל לאחר המעבר בתוך הים ביבשה, כשהמים להם חומה מימינם ומשמאלם, כמתואר בחלקה הראשון של הפרשה, לבין התנהגותו במרה, במדבר סין וברפידים, בחלקה השני, מעלה תהיה: האם מדובר באותו העם?
מצד אחד אהבה וערגה למושיעם: "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלוקי אבי וארוממנהו" (שמות טו,ב),
ומצד שני תלונות וחוסר אמונה בה: "מי יתן מותנו ביד ה בארץ מצרים" - במדבר סין, ו- "למה זה העליתנו ממצרים", וכן "היש ה בקרבנו אם אין" - ברפידים. איך אפשר להסביר את ההתדרדרות לבירא עמיקתא בפרוץ כל משבר, אחרי ההתעלות לאגרא רמה בשירת הים?
הפרשה בנויה על ריטואל קבוע: שלב א: יצירת משבר בטחוני (מצרים , עמלק) או כלכלי (מחסור במים או מזון). שלב ב: תלונות למשה ובעקיפין לקב"ה. שלב ג: פתרון למשבר על ידי נס גלוי. מדוע הפתרון לא הקדים את המשבר? ומדוע לא הקדים הקב"ה תרופה למכה?
את התשובה לשאלות הללו ,נמצא במשנה תורה , בדבריו של משה רבנו: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה יחיה האדם"(דברים ח,ג) . למשבר ולמחסור היתה מטרה: חינוך עם ישראל לאמונה בה. בדומה לאבא המייסר את בנו כדי לחנכו, ה ייסר את בני ישראל כדי לחנכם, וכפי שכוונות האב בחינוך בנו הן לטובה, כך היו כוונות ה בחינוך עם ישראל .
אנשים מקבלים כדבר המובן מאליו תופעות שונות בהתנהלות היומיומית. אין הם נותנים את דעתם שעל תופעות אלה מופקד מי שאמר והיה העולם, במערכת חוקים הקרויים: "ניסים שבכל יום עמנו". פריצת משבר מנתבת את האדם לפניה לעזרה. כשהעזרה מגיעה, יש התולים זאת בהתהפכות גלגל המזל, ויש התולים זאת בישועת ה כהרף עין. ככל שהישועה נושאת אופי יותר ניסי, כך דרגת האמונה בה כנושא הישועה, עולה.
השימוש בניסים הגלויים, בפתרון המשברים שהיו מנת חלקם של עם ישראל על הים ובמדבר, הביא אותם לאמונה בה: "מי כמוך באלים ה מי כמוך נאדר בקודש" - על הים, וכן :"כל אשר דיבר ה נעשה ונשמע" - במדבר.
דור יוצאי מצרים הנחיל את האמונה לדורות הבאים. דור זה היה בבחינת: "ויראו העם את ה ויאמינו בה ובמשה עבדו". על דור זה אמרו חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיהו ויחזקאל" ( מכילתא דרשב"י ,טו,ב). האמונה בה בקרב דור יוצאי מצרים, היתה מבוססת על הראיה ועל חוית הניסים הגלויים שנעשו להם במצרים, על הים ובמדבר. דור זה הכיר את ה דרך החושים, חוש הראיה בים, חוש השמיעה במתן התורה בהר סיני, וחוש הטעם באכילת המן במדבר. עם שלם ראה וחווה ניסים אלה. הראיה והחוויה של דור יוצאי מצרים את הניסים הללו, הן הראיה והבסיס למסורת ישראל, שעברה לדורות הבאים. האמונה של הדורות הבאים היתה על חושית, והתבססה על המסורת שעברה מאב לבן, בתיאור חווית הניסים ההם, ובראייתם על ידי עם שלם. (הכוזרי לריה"ל מאמר א)
דבריו של משה במשנה תורה מחזקים הנחה זו: "השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה אלוקיכם במצרים לעיניך. מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אישו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש". לכל הניסים הגלויים האלה היתה מטרה: "אתה הראית לדעת כי ה הוא האלוקים אין עוד מלבדו. וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"(דברים ד,לג-לט)
את ידיעת ה דרך החושים בדור יוצאי מצרים, היה צריך להנחיל לדורות הבאים: "השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך"(שם ד,ט)
משה העלה על נס את הניסים כמנוף לאמונת הייחוד בה, וציווה להעביר זאת לדורות הבאים.
הניסים הגלויים חינכו את דור יוצאי מצרים לאמונה בה. סיפורי הניסים הללו חינכו את הדורות הבאים לאמונה בה. אמונה זו הביאה לכך שעם ישראל ראו בכל תופעה יוצאת דופן את הנס האלוקי. כך הם פירשו את השתלשלות המאורעות, בימי מרדכי ואסתר בפורים בפרס ומדי, כנס גלוי של הצלה מידי המן האגגי צורר היהודים, וכך הם ראו בפח השמן שדלק שמונה ימים במקום יום אחד, ובניצחון במלחמה נגד מלכות יוון הרשעה, מעטים מול רבים בימי מתתיהו ובניו, ניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו בימים ההם.
האדם המאמין, יראה באיחור הגעתו לשדה התעופה, ואי הצלחתו לעלות למטוס שהתרסק בתאונה אווירית, נס פרטי מאת ה.
ניסי מצרים חינכו את עם ישראל לאמונה בה, והאמונה בה ,חינכה את הדורות הבאים, לראות בכל הצלה והצלחה את ניסי ה שבכל יום עמנו, ונפלאותיו וטובותיו שבכל עת, ערב, בוקר וצהרים.