"וישמע יתרו כהן מדין, מה שמועה שמע ובא ונתגייר? רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע... ר"א אומר קריעת ים סוף שמע ובא ". (זבחים קט"ז)
נס קריעת ים סוף הפותח את פרשתנו, פרשת בשלח ונס הניצחון על עמלק החותם את פרשתנו, הותירו חותם כביר על יתרו כפי שמעידים מעשיו. אלה הם שני ניסים המהווים אבני-יסוד בבניין עם ישראל, תוך התייחסות לאופן ההתמודדות עם איתני הטבע, ודרך ההתמודדות בתוך משפחת העמים.
עם של עבדים יוצא ממצרים ומתחיל את מסעו במדבר. ימים ספורים חולפים להם ובנ"י ניצבים בפני מציאות מאיימת ביותר. הים לפניהם והמצרים שהתחרטו על ששחררו אותם נמצאים מאחוריהם. משה הרועה הנאמן, צועק אל ה' לישועה והקב"ה משיבו "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראלי ויסעו", זו אינה עת לדיבורים, זוהי השעה למעשים.
נשיא שבט יהודה נחשון בן עמינדב, כפי שמרחיב המדרש, נענה לקריאה, קופץ למים ופורץ בכך דרך פיסית ודרך התנהגותית של "נחשוניות". כתוצאה מכך - שינוי סדרי בראשית. שינוי, שהביא למצב של התגלות אלוקית נשגבה, עליה נאמר במכילתא: "ראתה שפחה על הים, מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל בן בוזי". שינוי סדרי בראשית, שהביא לפרץ של שירה אדירה. שירה שיש בה ביטוי קולקטיבי לאמונת העם באלוקיו.
"יום ליבשה נהפכו מצולים, שירה חדשה שבחו גאולים" (ריה"ל) ו"אפילו עוברין שבמעי אימן אמרו שירה" (ברכות נ'). אל השירה הגדולה של הגברים עם משה, מצטרפות הנשים הנסחפות אחרי מרים הנביאה, למעגל גדול של תופים ומחולות. בפיהן שוררו הנשים שירת הודיה ואמונה, ובידיהן הן אחזו את "תופי האמונה". תופים שהן ארזו ביציאתן החפוזה ממצרים, מתוך אמונה גדולה שתהא תשועה. וכדי לחגוג אותה כראוי יש צורך בכלי נגינה משיבי נפש.
הכול קרה כל כך מהר, בתוך נחשול עצום של חוויות אנושיות ואמוניות, בני ישראל לא רוצים להתנתק מהקרבה המיוחדת לקב"ה, עד שמשה צריך להסיען בעל כורחן (רש"י) ולהוציאם מאזור ים סוף, אל מדבר שור. כך עוברים בני ישראל מחוויית הנס הגדול, למציאות המדברית המורכבת. למציאות שתהא שיגרת יומם עד הגיעם אל א"י. הם עוברים מחוויה של התגלות אלוקית נשגבת, למציאות שבה המים קשים להשגה, המים לא תמיד נראים, ולפעמים גם מרים.
אך לא רק עולם הטבע מזמן לעם ישראל במדבר ניסיונות מורכבים, גם העמים מגיבים להתרחשות. פחד ואימה, חיל ובהלה אוחזים בהם, מלבד העם העמלקי אשר יוצא למלחמה בעם ישראל, כשהוא נעדר יראת אלוקים. המלחמה עם עמלק מתנהלת בשני רבדים. ברובד הטבעי "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". וברובד הרוחני-אמוני, משה נושא את ידיו לשמים וגורם לבני ישראל להביט אל אביהם שבשמים ולצפות לישועתו, שלא מאחרת לבוא.
בנ"י חווים את השחרור מעול איתני הטבע ומעולן של מלכויות. הם חווים מציאות שבה התפישה כי לעולם יש חוקים וכללים-מתמוטטת. עת לעשות למען עם ישראל, גם כללי הטבע והפוליטיקה הבינ"ל אינם תקפים. יתרו, שומע כל זאת ובא. ועם ישראל מגיב לאירועים אלה בשירה חדשה שמשבחים גאולים. נס וטבע משמשים בערבוביה ועל מינעד זה יתנהלו מעתה חייהם של בנ"י במדבר.
"מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה' ": (תהילים ק"ז) עמ"י לא יעוצב ע"י אירועים חד-פעמיים כקריעת הים וכמלחמה עם עמלק, אלא בעבודה מתמשכת רצופת ניסיונות. היכולת לשמר את החוויה המכוננת, היא המשימה המשמעותית של עמ"י במסע שעדיין לא תם.
שנזכה ו"שבת שירה" הבעל"ט, תהא שבת של שירת האמונה וההודיה, כבימים ההם בזמן הזה. שירה ארצישראלית אמונית ומרוממת , בימות השבת ובימות החול.
הכותבת היא חברת הועד המנהל של בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים - מכון לב