יציאת מצרים - לאן?

בפתח פרשתנו, יוצאים בני ישראל ממצרים וכמעט מיד מסופר שניחם פרעה על ששילח את העם ורודפים מצרים אחרי ישראל.וקשה: מדוע וכיצד זה שלאחר כל מכות מצרים וכל הקורות את מצרים בכ"ז יוצאים ורודפים אחריהם?

חדשות כיפה ירחם שמשוביץ 01/09/03 00:00 ד באלול התשסג


בפתח פרשתנו, יוצאים בני ישראל ממצרים וכמעט מיד מסופר שניחם פרעה על ששילח את העם ורודפים מצרים אחרי ישראל.
וקשה: מדוע וכיצד זה שלאחר כל מכות מצרים וכל הקורות את מצרים בכ"ז יוצאים ורודפים אחריהם?
ובאמת, לכאורה לאורך כל סיפור הפרשיות הראשונות של הספר, לא ביקש משה מפרעה לצאת ממצרים לגמרי, אלא רק לצאת למדבר לשלושה ימים לעבוד את ד'. ולכן, כאשר מגלה פרעה כי "שקר" דיבר ובאמת "ברח העם" או אז יוצא הוא ועמו עמו כדי להחזירם למצרים. אך כל התיאור הנ"ל בטעות יסודו, משום שלא זאת ביקש משה רבנו ע"ה אלא ביקש "נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לד' אלקינו".
כלומר, לא ביקש משה חופשת עבודה על מנת לחזור למצרים לאחר שלושה ימים. אלא ביקש משה רבנו ע"ה ללכת מהלך שלושה ימים ממצרים על מנת לעבוד את ד'. והרי שלושה ימים מהווים מרחק ההליכה ממצרים לארץ ישראל!
אם כן, מה שביקש משה במפורש מפרעה הוא לצאת ממצרים כדי לחזור לארץ ישראל לעבוד שם את ד'. וזה הוא הויכוח לכל אורך הדרך בין פרעה למשה על מהות העבודה. לפרעה לא איכפת שעם ישראל יעבוד את ד' בתורת דת ככל העמים המקיימים פולחן ועובדים את אלהיהם.
אך משה אומר לפרעה כל הזמן שאנו שונים; אצלנו עבודה אינה דת ואינה פולחן אלא תורתנו הקדושה בארץ ישראל שהיא מטרת היציאה ממצרים שאין ליציאה לבדה חשיבות בלא התורה וללא ארץ ישראל. כל מהותנו בהיותנו גוי קדוש היא הקמת ממלכת כהנים. גוי קדוש מבחינת עצמותנו וממלכת כהנים מבחינת אחריותנו הבלתי מסווגת כלפי האנושות כולה. עבור עם ישראל, הארץ והמדינה אינם טריטוריה ומנגנוני ממשל גרידה. הארץ והמדינה הינם היסוד ליישום תוכנית הבורא לעולמו. עבודת ד' היא לשרת את המטרה אשר עבורה נברא העולם ותוכן שרות זה הוא ייסוד חברה אנושית המבוססת על העקרון המוסרי של ההתייחסות לזולת, בין אם הזולת הוא אדם אחר, הבורא, או עצם האנושיות שבכל אדם, היסוד של הזהות המשיחית בפנימיות נפשו של כל נברא בצלם; וזהו היסוד של מה שנקרא אצלנו מצוות בין אדם לחברו, בין אדם למקום ובין אדם לעצמו.
דבר זה הוא הרבה מעבר לסתם עוד דת או פולחן.
וזהו מה שאמר משה לפרעה. אך פרעה ברשעותו בחר להבין את הדברים כפי רעות הבנתו.
ולכן כאשר ראה שבנוסף לישראל גם ערב רב יצא איתם, דהיינו שלא מדובר בתופעה מצומצמת למימדיו המוגבלים של אוסף עבדים פורקי עול אלא תופעה שיש לה מימדים אוניברסליים המבשרת חירות לעולם כולו, כולל חלק מעמו, לא יכול פרעה לקבל זאת ויוצא לרדוף אחרי בני ישראל כדי להחזירם למצרים, להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל בעיבו את ניצן הגאולה.
החרטה על שחרור ישראל ומתן רשות להקים מחדש את מלוא קומתו הממלכתית בארצו נראית כאחד הדברים בה שזורה ההיסתוריה של עמנו. אחרי יציאת מצרים, פרעה רודף אחרנו ועמלק ואחריו עמי האזור מנסים למנוע כניסתנו לארץ ישראל ומאוחר יותר - ללא חרף - ינסו להרוס את מה שבנינו. וכן אחרי שכורש מרשה לנו לחזור ולבנות מחדש את ירושלים והמקדש, קמים עלינו עמי האזור והמן וכדוותיה. ובימינו, כמעט מיד אחרי שהבריטים אשרו את הקמת הבית הלאומי בהצהרת בלפור, הפכו את פניהם לצמצם את מימדי ההצהרה, לבטלה ככל האפשר ולרוקנה מכל תוכן מעשי. ואחרי שלא עלה בידם וקמה המדינה אף על פי כן ולמרות הכל, ממשיכים ממשיכיהם להסית ולקומם, ולנסות לקחת מאיתנו את אשר קבלנו מידי ד' ברחמיו: שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם.