בקטע המקדים את שירת הים בפרשתינו, כתוב: "ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים...". ועלינו להבין שאין הכוונה פה, להצלה פיסית. המושג ישועה שמשתמשת בו התורה בפסוק, קשורה לגורלו של האדם בהיסתוריה, זוהי ישועה לבריאה כולה דרך עם ישראל. בעוד הצלה, קשורה לאירוע מסויים, פרטי בהיסתוריה.
אם נתבונן בכתוב נווכח שיציאת בני ישראל ממצרים אכן היתה כמין בריחה, כפי שאומר הכתוב: "ויגד למלך מצרים כי ברח העם". שהרי אמר הקב"ה לפרעה לשלח את בני ישראל ממצרים או שיהרוג את בנו בכורו. אך היות ומתו בכורי מצרים, פרעה כביכול שילם את המחיר וקנה בכך את בני ישראל ולא היו צריכים להשתחרר מהשעבוד. (וכן אנו אומרים בהגדה "עבדים הינו לפרעה במצרים, והוציאנו הקב"ה משם". יש כאן שתי בחינות: עבדים לפרעה מחד, גלות במצרים מאידך. היציאה ממצרים היא מהלך בלתי הפיך. אולם שחרור מההשתעבדות לפרעה תלויה קבלת עול מלכות שמים. במילים אחרות, אנחנו עדין עבדים לפרעה אבל כבר לא במצרים).
אך פרעה בהבזק של טוב, הבין שישראל צריכים להיות חפשיים, היות ואינם שייכים לו אלא להקב"ה ולכן הוא שולח אותם ממצרים, אך לאחר זמן מה, מתגבר יצר מלך מצרים שבו ורואה שברח העם, היות ושילם תמורתם ויוצא אחריהם. לכן כשנאמר בשירת הים "לא נשאר בהם עד אחד" עלינו להבין שלא נשאר ממצרים עד האחד שבהם, ומיהו אותו אחד - זהו פרעה שניצל מטביעה והוא זה שאומר "מי כמוך באלים ד' מי כמוך נאדר בקודש". והקב"ה הושיע את ישראל, מיד המצרים, אך לא מהמצריות של זכותו של פרעה להמשיך ולשעבדם. הגמ' אומרת על פסוק "אז ישיר משה..." מכאן שתחיית המתים מן התורה, שהיות ונאמר בעתיד אז ישיר ולא מצינו שירה זו בהמשך התורה והרי תורתינו תורת אמת היא, מכאן ששירה זו צריכה עוד להיות מושרת באירוע אחר. ונשאלת השאלה מתי יבא יום זה?
אומר הפסוק: "ויושע ד' ביום ההוא" מהו "ביום ההוא", שהרי אם על אותו היום מדובר, מיותר להגיד ביום ההוא? ישנו פסוק בנביא האומר: ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד" גם כאן נשאלת השאלה מתי יהיה ה"ביום ההוא"? כדי לבין היטב את משמעות הענין, אנו צריכים להבין את מהות הבעיה המוצגת בפסוק: אם כי ד' אחד כשהוא לעצמו, שמו עדין אינו אחד. שמו, הוא דרך התייחסותו או קישורו לנבראים. כל עוד הנבראים אינם אחד, שמו של הקב"ה מפוצל בפירודים והניגודים הקיימים בין איש לזולתו. לכן "ביום ההוא" מציין את אותו היום אשר בו תצליח האנושות להשיג את אחדותה וזהו יהיה איחוד שמו של הקב"ה. על דרך הרמז, אז יהיה השם "אחד".
היות וכאמור, הפירודים והניגודים והשנאה הם המונעים את האחדות, המאמץ לאחדות כרוך במאבק נגד הגורמים האלו. וכאן חשוב להבין שאחדות אין משמעותה אחידות. להיפך, חשוב שכל הצדדים המאפיינים בצורה יחודית כל אחד מן הברואים יהיו מיוצגים אבל במקום שיאבקו זה בזה, יעשירו זה את זה. יצטרפו זה לזה בבחינת "יחד שבטי ישראל". שבטי ישראל שונים זה מזה ונשארים בבחינתם אבל יחד. והנה עמלק הוא הכח הפועל להפריד איש מזולתו, האדם מיוצרו, ישראל מארצו.
לכן אותו היום הוא יום הנצחון המוחלט על עמלק שמופיע בעת הגאולה האחרונה ולכן מופיע גם בגאולת ישראל ממצרים. הקב"ה אומר למשה על מחיית עמלק ואומר לו: כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק" בבחינת אין השם שלם ואין הכסא שלם כל עוד לא נמחה זכרו של עמלק. ומתי יהיו שלמים? ביום שימחה זכר עמלק מתחת השמים. ואותו היום הוא "ביום ההוא".
האות א' שחסרה לכס להשלים לכסא והאותיות ו' וה' שחסרות להשלים לשמו של הקב"ה מרכיבות את המלה "הוא", באותו היום ששמו וכסאו יהיו שלמים, לאחר מחיית זכר עמלק, או אז יהיה ה' אחד ושמו אחד. ובאותו היום יושלם מה שהוחל בו ביציאת מצרים של ויושע ה' ואז ישיר משה.
אחדות הנבראים המביאה לאחדות השם
בקטע המקדים את שירת הים בפרשתינו, כתוב: "ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים...". ועלינו להבין שאין הכוונה פה, להצלה פיסית. המושג ישועה שמשתמשת בו התורה בפסוק, קשורה לגורלו של האדם בהיסתוריה, זוהי ישועה לבריאה כולה דרך עם ישראל.
