"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ..." זהו הפסוק הפותח את סיפור בריאת העולם ואת התנ"ך כולו. לכאורה, פסוק זה מהווה מעין הקדמה לבריאת העולם; הארץ הייתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום, ואלוקים ברא את העולם בששה ימים. נשמע פשוט, לא? אז זהו, שלא.
הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים", כותב שלא ניתן לפרש את מה שנזכר במעשה בראשית כפשוטו, כמו שרוב בני האדם מדמיינים. הוא מוסיף ואומר שהמחשבה שניתן להבין את מעשה הבריאה ע"י קריאת פשט התנ"ך סוללת את הדרך לדעות רעות ולכפירה. גם הרמב"ן מדגיש בפירוש הפסוק הנזכר לעיל, שמעשה הבריאה מכיל בתוכו סודות עמוקים ונשגבים.
למעשה, ההכרה הפשוטה בכך שאלוקים ברא את העולם מחייבת את האדם להבין שהוא ניצב בפני דבר גדול ממנו, שאין הוא מסוגל להבין. ד"ר קנט הובינד (Dr. Kent Hovind) נשאל באחת מהרצאותיו מהיכן הגיע אלוקים, ותשובתו הנחרצת הייתה שעצם השאלה מראה על חוסר הבנה בסיסית של האלוקות.
הפסוק הראשון בתנ"ך ממחיש את חוסר ההבנה שלנו את אלוקים
אלוקים אינו מושפע מזמן, מרחב או חומר, ולכן עצם השאלה עצמה היא טעות. זמן, מרחב וחומר הם רצף של מרכיבים שחייבים להתקיים בו זמנית כדי שיהיה קיום לדבר בעולם. אדם (חומר) מוכרח להיות נוכח בזמן מסוים (זמן) ובמקום מסוים (מרחב) על מנת להתקיים. הדבר נכון גם לחפצים, צמחים, חיות וכל דבר שיש לו קיום ממשי בעולם זה: אם יהיה חומר ללא מרחב לא יהיה היכן לשים אותו, אם יהיה חומר ומרחב אך לא יהיה זמן, לא יהיה מתי לשים אותו וכו'. הפסוק הראשון בתנ"ך מציג את בריאת שלושת המרכיבים הנ"ל: "בראשית (זמן) ברא אלוקים את השמים (מרחב) ואת הארץ (חומר)".
אלוקים יצר את הזמן - עבר, הווה ועתיד, המרחב - אורך, רוחב וגובה, וחומר - מוצק, נוזל וגז, ובכך הגדיר שלישייה של שלישיות המהווה בסיס לקיום כל העצמים בעולם, שהוא עצמו אינו כפוף להם. אלוקים ברא את היקום, ולכן הוא לא מוגבל לחוקי היקום. הוא מעליו, מעבר לו, דרכו. הוא לא מושפע ממנו.
ניסיונות אנושיים
הניסיון להבין תהליכים אלוקיים בשכל הפשוט הינו ניסיון להגביל את התהליכים האלוקיים בחשיבה אנושית המוגבלת מטבעה. רעיון זה מובא במדרש בראשית רבה, במילים "כבוד אלוקים הסתר דבר" - כבודו וגדולתו של אלוקים הם בכך שהאדם לא מסוגל להבין את מהלכיו, תכנוניו ופועלו של אלוקים, שהם נסתרים ממנו. האם זה אומר שאין טעם לשאילת שאלות, בירור ודרישת התורה והמציאות, כיוון שהיא מושפעת ממקור רוחני נשגב? לא.
המשך המדרש מתאר ש"כבוד מלכים חקור דבר", ורש"י מפרש שראוי לדרוש על התורה, שנמשלה למלכים. גם ספר איוב עוסק בשאילת שאלות קשות על הנהגת ה' בעולם, וכשאלוקים נגלה אל איוב הוא אינו שולל את הלגיטימיות של שאילת השאלות. בנוסף, אלוקים פונה אל הרעים, שביקרו את איוב על שאלותיו, ומוכיח אותם שהם לא דיברו נכונה כאיוב. ייתר על כן, גם בפרשת וירא אברהם מפנה לאלוקים את השאלה "האף תספה צדיק עם רשע" לנוכח החלטת ה' להשמיד את סדום, ואלוקים בתגובה לא שולל את דבריו, אלא מדבר איתו ומנהל מעין משא ומתן.
אם כן, מהו האיזון בין הכרה בגדלותו של אלוקים ואפסיותו של האדם, למול החשיבות והצורך לשאול ולברר? אני חושבת שמדובר בנקודת המוצא ממנה הכל מתחיל. לאורך ההיסטוריה, ובמיוחד בדור שלנו, יש צורך ורצון ליצור חיבור קרוב לאלוקים. הרב קוק אומר שבדור זה הכוח המדעי והאידיאלי עולה, ושדרגת דור זה כה גבוהה שהוא אינו יכול להסתפק בעשיית הכללים ללא חיבור רוחני למקור ולמהות (וזו הסיבה לחילון שנפוץ בדורנו יותר מהדורות האחרים).
שורש האמונה
ניתן להבין מדבריו שמהות הדור הזה היא להביא לקרבה מחודשת לאלוקים, לבירור ולחיבור עמוק. לפי הרמב"ן, התנ"ך נפתח בבראשית כיוון שזהו שורש האמונה. על גבי בסיס האמונה בבריאת העולם ובגדלותו של אלוקים, אני סוברת שניתן וצריך לבנות קומה נוספת, שמתבטאת בחיפוש קרבת אלוקים. קומה זו נבנית ע"י תהליך בירור אישי ושאילת שאלות, ומתוך ענווה ואמונה.
קטע זה הינו הזמנה לצאת למסע אישי ואמוני. להחזיק את ההבנה שלא נוכל להבין הכל, יחד עם ההבנה שיש ערך בשאילת שאלות, בבירור ובחיפוש מעמיק. אני מאמינה שעל מנת שהמסע יהיה כמה שיותר מועיל, יש להתחילו מבראשית.
הכותבת היא סטודנטית למשפטים ותלמידת המדרשה באוניברסיטת בר - אילן.