הדאגה לשיפור מעמד האשה שהתעוררה לאחרונה במחוזותנו, שהיא נכונה וצודקת כשלעצמה, הביאה עמה חוגים שונים לנצל התעוררות זו לניסיון לטשטש את ההבדלים שבין האיש והאשה, כשהם מניפים את דגל השוויון של המינים תוך התעלמות והתכחשות לשינויים הטבעיים הטבועים בטבע היצירה של שני המינים הללו. כבר מעת יצירת המין האנושי, מספרת לנו התורה כי בריאת האדם אינה דומה לבריאת שאר היצורים, גם בעלי החיים כולם נבראו זכר ונקבה, אך אין התורה מזכירה עובדה זו אלא אצל האדם בלבד, כאשר אצל כל שאר בעלי החיים נאמר הדבר הזה באופן כללי: "תוצא הארץ נפש חיה למינה" מבלי להזכיר את הזכר והנקבה. וטעם הדבר הוא מפני שהזוגיות אצל כל שאר בעלי החיים אין לה עניין אחר אלא קיום המין, שהזכר והנקבה יחד יהיו שותפים בהבטחת ההישרדות של אותו המין לדורות. מה שאין כן אצל המין האנושי, אצלו התורה מספרת לנו בפרטי פרטים את יצירת המין האנושי, ולא רק אחר יצירתו של האדם אלא עוד לפני יצירתו, החל מההתייעצות שהתקיימה לפני יצירתו ככתוב: "נעשה אדם", וכפרש"י: "נמלך בפמליא שלו". וגם אם לבסוף אין הקב"ה מתחשב בדעת המלאכים, הרי עצם ההתייעצות מלמדת אותנו שקיימת בעיתיות ביצירת האדם. עד שגם לאחר שהוחלט על יצירתו אין הוא נוצר כשאר בעלי החיים. על ההבדל הזה עמדו חכמים (כתובות ח) ואמרו: "כתיב: 'ויברא אלקים את האדם בצלמו', וכתיב: 'זכר ונקבה בראם' - הא כיצד?" ועל כך משיבה הגמרא: "בתחילה עלה במחשבה לברואו שנים ולבסוף נברא אחד". איך האחד הפך לבסוף לשנים? על כך אמרו במדרש (ב"ר ח): "אחת מצלעותיו - בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דו־פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן". ובנוסח דומה אמרו: "אדם וזיווגו עמו נבראו ביחד, הה"ד: 'זכר ונקבה בראם', ונטלה מגביו והכינה והביאה אל האדם, הה"ד 'ויקח אחת מצלעותיו'".
מה בין נשים לגברים?
המאמץ לשיפור מעמד האישה הוא נכון וצודק אך טשטוש ההבדלים בין גברים לנשים הוא טעות. הרב פילבר על גברים, נשים ומה שביניהם
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
מדוע היה צורך לברוא לכתחילה את האדם דו פרצופין אחד לפנים ואחד לאחור, ואחר כך לנסר אותם לשני גבים, למה מראש לא נברא המין האנושי כשני יצורים נפרדים כמו שאר כל היצורים? על שאלות אלו משיב הראי"ה בספרו עין איה (ברכות פ"ט אות קצא) והסברו הוא שבכל אדם פועלים שני כוחות והם הרגש והשכל. הרגש הוא הכח המצייר והמדמה בעל הטעם והחן, ואילו השכל הוא הכח הקר, החודר ומשקיף על הדברים במשפט וחשבון, ושניהם יחד מהווים באדם מערכה שלימה שהאדם צריך להם, על כן הורכבו באדם שני כוחות הללו: האחד, כח השירה הנובעת מרגש האדם וכוחו המצייר, והשני, השקפה שכלית הנובעת מכוחו השיפוטי של האדם. ושני הכוחות הללו קיימים ביחד אצל כל אחד משני המינים, גם באיש וגם באשה, ואעפ"כ יש הבדל בין האיש והאשה. אצל האיש הצד השכלי הוא הגובר על הרגש והטעם הציורי, ואילו האשה בנויה באופן הפוך שהרגש והטעם הטוב הוא הדומיננטי אצלה, [כמובן שאין זה אומר שהאשה היא פחות שכלית מהגבר, אלא החשבון הוא כך: גבר שיש לו 30% שכל ו20% רגש יש לו יותר שכל מרגש, אך בסך המוחלט הוא נחות יותר מבחינה שכלית מאשה מחוננת שיש להם 60% אחוז רגש ורק 50% אחוז שכל, אעפ"י שהכח הרגשי הוא יותר דומיננטי אצלה ועם זאת מנת השכל שלה גבוהה יותר משכל הגבר, ואין זה סותר את הקביעה האומרת שבאופן כללי הרגש באשה הוא חזק יותר מהשכל].
החלוקה הזו של המינים, שאצל האחד (האשה) הכח המוביל הוא הרגש ואצל האחר (הגבר) המוביל הוא השכל, היא לטובה, כי אם הכוחות היו פועלים בערבוביה אצל כל אחד, היה כח אחד מעכב או מפריע את שלמות הכח השני, ואילו כאשר כל כח וכח מתיחד ופועל בפני עצמו, כי אז יצא הכח המיוחד שלו אל הפועל בכל הדרו. והתכלית היא שכל אחד יתפתח בכוחו המיוחד, ולאחר שישתלם בכוחו המיוחד תהיה בעתיד הפריה לטובה על הכח האחר. לפי זה ההבדל בין האיש והאשה אינו רק ביצירה הגופנית, בהבדלים הביולוגים שבין הזכר לנקבה, אלא גם כבר בתחילת היצירה האנושית נבדלו בצד הנפשי שלהם, שאותה ביטאו חז"ל באומרם: "דו פרצופין". והיצירה הכפולה הזו היא למען יהיה הכח הרגשי מלא ומוקף בכל צדדיו בלא שהשכל הקר והמשפט המדויק יפריעו לו להתרחב. ומנגד ישתלם הכח השכלי בכל עוצמתו מבלי שהכח הרגשי יפריע לו, ודוקא במתן הזדמנות שווה לכל אחד מהמינים להביא לידי גילוי את הצד המיוחד שלו, ולא בטשטושו, תתפקד החברה האנושית ביעילות טובה יותר, והשותפות של שני המינים לא תיצור מתחים ותחרות מיותרים אלא תעשה את העולם נאה ומתוקן יותר כאשר כל אחד מהמינים פועל ותורם בכח המיוחד שלו את החברה האנושית.