פרשת במדבר: חיפשתי את הילדות שלי בגוגל – והילד שלי לא הבין למה

אתמול עברתי ליד גן שעשועים ופתאום קול מתנגן של ילד אולי ילדה עטף אותי מהצד. אאאחת, שתיים. קול תמים, נלהב, מתאמץ להגיע לכל הילדים שידעו שיש להם עוד זמן למצוא מחבוא. פתאום כל כך התגעגעתי. הזכות של הקול, הציפייה הנרגשת למה שיקרה והרצינות המסורה שלהם למשחק. בבת אחת העיניים שלי התמלאו דמעות, אפילו לא הבנתי למה.

בערב חיפשתי דרך גוגל את הרחוב שגדלתי בו. שיחקתי עם מצלמת השטח המתוחכמת של האפליקציה, עולה למעלה ולמטה ברחוב,"אבל אמא כבר מצאת את הבית, לא?" לא הצליח הבן שלי להבין מה אני ממשיכה לחפש. גם לי לקח זמן להבין.

ספר במדבר, החומש הרביעי, נפתח בעריכת מפקד לבני ישראל היכולים לשרת בצבא, לכן הוא גם נקרא בפי חז"ל, חומש הפקודים: "מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן". מורה הקב"ה למשה להתחיל בעריכת מפקד בני ישראל בשעה שהם יוצאים למסע במדבר לכיוון הארץ המובטחת.

אילן יוחסין משפחתי

ויתילדו, אומר ראב"ע, "בקשו מתי נולדו, בעבור חשבון עשרים שנה". כדי שיוכלו לפקוד אותם, נצטרכו לדעת מה תאריך הלידה שלהם. ורש"י אומר, "הביאו ספרי יוחסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד, להתיחס על השבט" (קידושין ע, ב). לצד המפקד מונים גם את נשיאי השבטים, כל אחד מצויין בשמו ובשם אביו, נדרשות הוכחות לשושלת היוחסין שמלווה כל אחד: "וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת". כך עוברים ומונים כל שבט, תולדתם למשפחתם.

חיפשתי זוית מסוימת בין הבית שלנו לבית שהיה צמוד אלינו. זה מה שראיתי כשהייתי ילדה והסתכלתי מחלון חדר ההורים שלי החוצה. חיפשתי לראות שוב את הוואדי שטיפס ועלה בין הבתים, את החלונות הפתוחים עם וילונות המטבח הצבעוני של המשפחה שגרה מולנו בקומה השניה, ורציתי לראות את העץ, עץ אקליפטוס שצמח בין הבתים ושאף פעם לא הצלחתי לגעת בעלים שלו דרך החלון למרות שניסיתי. בסוף הייתי מניחה את הראש על השמיכות התפוחות שאמא שלי הוציאה כל יום לאוורור ומקשיבה מבין הנוצות לרעשים שעלו מהרחוב. תערובת של מראות, צלילים, ביטחון שנוף מוכר משרה בך. את כל אלה חיפשתי. בעצם אמרתי לבן שלי, חיפשתי את מה שהיה אז. רציתי להציץ עוד פעם ל-אז. לילדות.

אומר הרמב"ן, לא רק מועד הלידה ביקשו מהם. "אלא הביאו סיפורי ילדותם".

משה, בצוותו על המִפקד, לא רק רשם שמות ומספרים, שושלת יוחסין, אלא ביקש מכל אחד לשחזר את הזהות שלו מבראשית. להיזכר ולהעביר הלאה את הסיפור המשפחתי והאישי. ספר במדבר, ספר של נדודים, חיפושי זהות והתבגרות לאומית – מתחיל בבקשה מכל יחיד לדעת מה הסיפור האישי שלו. אולי הוא יהיה בדיאלוג איתו, אולי בהתנגדות, אבל להכיר אותו. זה השלב הראשון. חלק מהמעבר מעם עבדים לעם עם ארץ משלו. אותו פאזל שמתחבר להיות בסוף את. הסיפור האישי.

פרשת במדבר נקראת לרוב לפני חג השבועות. בערב ראש חודש סיון, נהוגה אמירת תפילת הילדים כי בחג השבועות ניתנה התורה ואז אנחנו נקראים בנים להשם אלוקינו. אותה תפילה מיוחסת לרב ישעיה הלוי הורביץ, אחד מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17, שמכונה השל"ה הקדוש על שם ספרו "שני לוחות הברית". השל"ה שעלה לישראל מפראג אחרי פטירת אשתו הראשונה, נחטף ונאסר עם עוד 15 רבנים אחרים בשנת 1624 בירושלים אחרי שעל העיר השתלטה משפחה ערבית חזקה, משפחת אבן פארוח'. אותה משפחה מיררה את חיי היהודים ודרשה כופר עצום לשחרור הרבנים. הקהילה היהודית הקטנה בארץ לא היתה בעלת יכולות ונעשו מאמצים גדולים לצמצם את סכום הכופר. לבסוף הצליחו לצמצמו במעט ורק כשהועבר הסכום, שוחררו השל"ה ושאר הרבנים.

חשבתי איך הסיפור האישי של השל"ה, ילד מפראג שגדל לאב גדול וידוע בתורה (רבי אברהם הלוי הורביץ) ולשושלת רבנים ידועה, ועבר שורת התמודדויות מורכבת בחייו, איך זה השפיע עליו לאמץ את תפילת הילדים (שכנראה לא הוא כתב אבל ציטט בספרו) וגם על כתיבת התחינה שנאמרת בין התחינות של שמונה עשרה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שלא תעלה קנאת אדם עלי ולא קנאתי על אחרים, ושלא אכעוס היום ושלא אכעיסך, ותצילני מיצר הרע, ותן בלבי הכנעה וענווה".

אנחנו מנחילים לילדים שלנו או לאהובים שלנו לצד המורשת וסיפורי העבר שלנו גם את מסקנות סיפור הילדות האישי שלנו. כמובן מתוך מחשבה שככה נגן עליהם. שנעזור להם במהמורות שאנחנו נפלנו בהם. נחסוך להם את מה שאנחנו כבר יודעים, את המחירים ששילמנו. כשראיתי את המבט של הילד שלי על אותן תמונות ילדות שלי, הבנתי פתאום משהו אחר. המבט שלו נקי מהמסקנות שלי. הוא לא רואה שם את מה שאני ראיתי וגם לא שומע את הצלילים. הוא מלביש סיפור אחר, חדש, על החיפוש של אמא שלו בתוך אפליקציה טכנולוגית. חשוב היה לי שיכיר את הסיפור האישי והשושלת והעבר ומצד שני, חשבתי שאני צריכה להניח לו בתוך הסיפור הזה להגיע עם מסקנות משלו. כשבאים אלינו עם קושי או שאלה, אנחנו מאהבה מעניקים להם את כל התובנות שצברנו מתוך מחשבה שזה יסייע. ואולי זה באמת עוזר. אבל אולי יהיה יותר נכון לשאול אותם שאלות, שלא בהכרח נוגעות למסקנות הסיפור האישי שלנו. שאלות סוקרטיות. כמו החלוקה של סוקרטס –שאלות שמנסות להבהיר מה מטריד אותם, שאלות שמנסות להבין מה הסיבות למה שמעסיק אותם, מתבוננות איתם ובודקות מה נקודת המבט שלהם, ובעיקר שואלות אותם מה לדעתם תהיה התוצאה. לא להגיד להם אותה. לשאול.

ילדים שהפכו לאנשים ועדיין מחפשים את הדרך שלהם

"אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים" בתום המפקד ולפני הצבת המחנות השונים על דגליהם במבנה מסודר שינוע לאורך כל המסע במדבר, מסתיימת מניית השבטים ועומדת על שש מאות אלף ועוד מספר אלפים.

שש מאות אלף היה גם מספר היהודים בישראל בעת מלחמת השחרור בקום המדינה.

"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם חכם הרזים" ברכת חכם הרזים, אחת מברכות הראייה שנאמרת כאשר אדם רואה שישים ריבוא (600,000) איש מישראל המכונסים יחד במקום אחד. מדרש במדבר רבה מביא את הסיבה לברכה: "אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם חכם הרזים. כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו. אמר משה לקדוש ברוך הוא בשעת מיתה, אמר לפניו: ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד, ואין דעתן של בניך דומין זה לזה. וכשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך, מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו".

שש מאות אלף פוקדים אותם, שש מאות אלף הם יוצאים לדרך. מגוון הדעות והתפיסות, המטען שהביא כל אחד מילדותו, הפאזל השלם של העם יוצר הבדלים וגוונים עצומים. משה שרואה את כולם לפניו, שישים ריבוא, משה המנהיג שמבין את עוצמת המלאכה שמוטלת עליו, מבקש מהקב"ה שימנה אחר לכתו מנהיג שידע להכיל את כל אלה. את כל אותם ילדים שבגרו והפכו לאנשים ואולי מחפשים עדיין את הדרך שלהם. לפעמים באפליקציה לפעמים בדרך אחרת. לפעמים מחפשים בעיני ילדים את יציאת מצרים האישית.

עו"ד סא"ל (מיל) אורי אגוז, לשעבר שופטת בביהמ"ש הצבאי, כותבת ובמאית.