לפי הפסוק הפותח את ספר במדבר (וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד) ה' מעדיף להיפגש ולדבר עם משה (ודרכו עם אנושות כולה) דווקא בשני מקומות: או במִדְבַּר או בְּאֹהֶל מוֹעֵד. ככה - שני מקומות נבחרים ברשימת הדייטים בין בני האדם לבין בורא עולם.
אבל רגע - קודם כל חייבים להבין: מה זה אומר שה' מדבר עם בני האדם?
תשמעו סיפור: לפני כ-20 שנה, פגשתי בכפר אדומים שוטר אמריקאי לא יהודי שהיה מגיע תדירות לארץ כדי לחפש את שרידי ארון הקודש וכלי המקדש באמצעות חפירות ארכיאולוגיות קדחתניות. הוא עבד יחד עם וונדל ג'ונס (כן, ההוא ששימש השראה עבור 'אינדיאנה ג'ונס' של שפילברג. אם אתם לא מכירים את וונדל, הכירו: האיש היה אגדה). התעניינתי: מה נותן מוטיבציה לנוצרי אדוק לקחת באמצע החיים חופשה ללא תשלום, לחצות ימים ולחפור לילות? תשובתו מהדהדת בי עד היום: "הלכתי ברחוב ופתאום שמעתי ש-GOD אומר לי: לך לישראל ותחפש את כלי המקדש שלי יחד עם ג'ונס." פה חשדתי. אני לא אומר שמייד פסלתי את דבריו, כי אני דווקא מאמין שזה אפשרי. אבל זה עורר בי צורך בבדיקה מעמיקה יותר לגבי המניעים של אותו אדם.
ואני לא יודע מה איתכם אבל איתי ה' לא מדבר ככה. לא בקול ברור. לכן הצירוף "ה' אמר לי" קצת מלחיץ אותי... ומה איתכם? מתי יצא לכם לשמוע את מה שהקב"ה אומר לאחרונה?
האמת - הכל תלוי באיך מגדירים "דבר ה'"... אם אתם מחכים ש'אין-סוף ברוך הוא' יתגלה אליכם באמצעות קול ברור, כמו הדיבור בין בני אדם, קחו כסא וספר טוב - יש מצב שתחכו זמן מה. לכן כדאי להגדיר את דבר ה' באופן אחר: כמו שבתחום הבינאישי קיימת תקשורת בלתי מילולית (שפת גוף, הבעות פנים, ביגוד, תנועות ידיים וכו'), נראה שקיימת שפה לא מילולית גם בינינו לבין ה'. זאת ועוד: ה' מעדיף לתקשר עם רובנו (במיוחד מאז החורבן) בדרך העקיפה והלא ישירה הזו. אפשר לקרוא לשפה הזו שפת הסימנים, בה ה' מרמז לנו על ידי אותות שונים ומשונים למה הוא מתכוון, מה הוא רוצה להגיד לנו. הביטוי המיידי של שפה זו היא המציאות שאנו פוגשים, על שלל צירופי המקרים שלה. או בשפת המגזר: ההשגחה. כל אירוע שמתחרש בקרבתנו או שאנו קשורים אליו באופן כלשהו - הוא בעצם דבר ה' אלינו.
עכשיו אפשר לנסות להבין מה הקשר בין דבר ה' לבין המדבר או האוהל מועד.
אני מבין בקלות דווקא את המקום השני: אוהל מועד הוא המקום בו ה' מתוועד איתנו באופן יזום מצדו. מקום שה' ציווה אותנו לבנות על פי מידות מסוימות, צורה מסוימת וכו'. זה למעשה הסמל לדברים שבקדושה, מקום השראת השכינה. במרחב האישי שלנו זהו מקום של התורה, המצוות, הלימוד והעשייה שבקדושה על פי גילוי דבר ה' כפי שהוא מופיע בתורה. שם הדיבור חד, ביטוי של רצונו ית': עשו כך, אל תעשו כך. תתקדשו במצוות ותוכלו לזכות לשמוע בקולי.
אבל יש עוד מקום בו ה' מתקשר איתנו: מרחב החיים הפשוטים ללא קדושה מובנית. או במילים אחרות: חיי החולין שלנו - המציאות הטבעית. שם אין דיבור ברור. שם התקשורת עם הקב"ה אינה חדה כמו באוהל מועד. הווה אומר, ה' מדבר איתנו לא רק באהל מועד אלא גם בחול (תרתי משמע) של המדבר. וכאן המקום לדייק: המקום הנבחר לגילוי ה' הינו מדבר ולא עיר או כפר. המדבר הוא מקום שומם, שלא עובד על ידי בני האדם. הוא מהווה מעין רקע מושלם להקשבה לדיבור של ה' אלינו. אפשר לתרגם זאת בחיים שלנו באופן הבא: כדי לקלוט את המסר שבא מלמעלה, אני חייב לזקק אותו מכל רעשי הרקע. להיות בשקט של המדבר. כשאנו מוקפים בחומות הבטון שהתעטפנו בהן, מצוידים בחשמל ובכל אמצעי הטכנולוגיה, מאוד קשה לנו לשמוע את ה'. כי אנחנו והאמצעים המלאכותיים שיצרנו כדי להתגונן מפני פגעי הטבע, חוסמים את הקשר ומאפילים עליו. בפעם הבאה שאתם מטיילים או ישנים בלילה במדבר, הסתכלו לשמיים. נסו להסתכל שוב אחרי שכיבתם את האורות של האוטו או הגנראטור ולהסתכל לשמיים. החוויה מדהימה ושונה. פתאום רואים את כל הכוכבים. קל יותר להיפגש עם ההשגחה הפרטית השמימית דווקא כשאני הכי קרוב למצב הראשוני והבוסרי של הטבע, מקום פחות מעובד על ידי בני האדם. כל מי שטייל אי פעם, אחד המרבה ואחד הממעיט, יודע זאת על בשרו: המפגש הבלתי אמצעי עם כוחות הבריאה מאפשר לנו לקלוט באופן בהיר יותר מה ה' רוצה ומה הוא אומר לנו.
אם אנחנו רוצים לשמוע את השדר שה' משדר אלינו - כדאי שנשים לב למקומות שבהם יש קליטה: במדבר ובאוהל מועד. רות עבור.
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.