השבוע אנו מתחילים את חומש במדבר העוסק בדרך - בדרך של עם ישראל היוצא ממצרים לירושלים. פרשתנו פותחת במפקד, כלומר בספירה של יוצאי הצבא. ספירה זו נערכת פעמים נוספות במהלך המסע במדבר. מדוע? "מתוך חיבתן לפניו היה מונה אותם כל שעה - כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים.כשבא להשרות שכינו עליהם מנאן..." (במדבר רבה, ב', י"ט).
הפרשה אינה מספקת בתוצאה הסופית של המפקד. חשוב לנו היחס האוהב, הספירה עצמה, עצם ההתייחסות המצריכה מניין, החשיבות והערך המיוחד עבור כל אחד מהעם, וכשם שכל חייל משמעותי לבניין הכוח, כך מניין ישראל "כל יוצא צבא", יקר וחשוב, כל אחד כאילו היה חייל.
מחנה ישראל במדבר מסודר באופן קבוע ויציב. בכל צד מארבע הרוחות, חונים שלושה שבטים, ובאמצע המחנה שוכן שבט לוי מסביב למשכן. לכל אחד מהצדדים יש דגל וסמל משלו, ולכל שבט יש את המיקום המיוחד שלו; לכל שבט יש תכונה וגוון משלו. כאשר כל אחד מבטא את כישרונותיו המיוחדים, את המנגינה הייחודית, עם ישראל יכול לנגן תזמורת שלמה ומתואמת, הלב של העם - המשכן, יכול למלא את ייעודו כמעניק "אנרגיה" לכל הגוף הזה שנקרא "ישראל" ומאפשר לכל אחד להוציא את כוחותיו על פי צבעו - "איש על דגלו".
מגוריו של שבט לוי במרכז המחנה הישראלי נובעים מהיותו המוקד של המחנה. הבחירה בשבט לוי כמנהיגים הרוחניים של העם נערכה לאחר שישראל נכשלו בחטא העגל. בעוד בני כל שאר השבטים מחוללים מסביב לעגל, שבט לוי שמר על יציבות רוחנית; המשיך להיות נאמן לעצמו ולמהותו הפנימית; הצליח לעמוד בלחצים הרבים ולא השתתף בכישלון המוסרי. מנהיג, לעולם לא מובל ובמיוחד לא בעת משבר.
אנו בדרך למימושו של חזוננו הישראלי - לשאוף לטוב עבורנו ועבור העולם כולו. לרבים מאיתנו ואני איתם, זוהי נשמת אפה של הזכות ללבוש מדי צה"ל. חשוב שכל אחד מאתנו ידע את מקומו בסדר הכולל, יעניק מצבעו המיוחד של מחננו, ובשילובם של הכוחות כולם - נצלח את הדרך באופן הטוב ביותר.