ישנו כלל בהלכות עדות שכל אדם הקרוב לעדות אינו יכול להעיד. כך למשל, אדם לא יכול להעיד על אחיו היות והם קרובים וציינו כי אדם קרוב פסול לעדות. בפרשתנו, גילגל הקדוש ברוך הוא את הדברים וציין כי העדות על עם ישראל תבוא מההיפך הגמור לאומה שלנו, הלא הוא בלעם הרשע.
חז"ל מלמדים אותנו שלא קם כמשה רבינו בנבואה בעם ישראל, אך באומות העולם קם שכזה והלא הוא בלעם, רק שמשה רבינו נמצא בשיא מדרגת הנבואה שבקדושה, ולעומתו מצוי בלעם בשיא מדרגת הטומאה. בלעם אשר בא ''לברך'' זוכה בעבור האומה הישראלית בנבואה, שמלמדת אותנו על מעלת ישראל.
בלעם מבקש מבלק שייקח אותו למקום שרואים ממנו רק את קצה העם, ובקשתו הייתה לראות, לחוש ולהבין את שורשי האומה הישראלית. בלעם העלה בדעתו כי היות ואביו של אברהם אבינו הוא תרח ותרח עובד עבודה זרה, הרי שמתוך המדרגה של תרח יוכל "להרעיל" על ידי קללותיו את האומה הישראלית.
אך להפתעתו המרובה למד בלק כי ''מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". כלומר, שורשו של אברהם אבינו אינו מתחיל בתרח, אלא הוא מקבל את המסורת הרוחנית שלו מהאדם הראשון דרך הבל ושת ועד נח ומשם לאברהם. אברהם אבינו מהווה צור חזק ויציב של אמונה צרופה בריבונו של עולם, כדברי הנביא ישעיה "הבינו לצור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו". אברהם מסמל את שורש האומה; שורש יונק את ראשיתו מהייעוד האלוהי שהציב הקדוש ברוך הוא לעולם. לכן, אין אפשרות להכניס מצד השורש של האומה שום חיסרון.
וכך מתפלל על עצמו בלעם הרשע ואומר: "תמות נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו". בלעם מבקש להגיע לאותה המדרגה של אבות האומה הישראלית, אשר נקראו ישרים, כלשון הפסוק "הלא היא כתובה על ספר הישר''. מבארת הגמרא כי ספר הישר הוא ספר האבות- בראשית, ושאבות האומה שלנו יסודם ושורשם באמת האלוהית.
בלעם מנסה לפגוע באומה הישראלית מצד ההופעה שלה, וכך אומר: "לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוהיו עמו ותרועת מלך בו"- ללמדך שגם האומה בפועל בהופעתה אחרי יציאת מצרים ומעמד הר סיני, הולכת ומגלה את המציאות הנשמתית שלה להיות לו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ולהיות אומה שמבטאת בכל ערכי חייה את המציאות האלוהית המתגלה בעולם.
הכותב הוא נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון