האמנם בלעם הרשע הוא נביא ד' ?

א. 'לא קם נביא עוד בישראל' אבל באומות העולם קם...

אישיותו ודרכו של בלעם מיצגים "נבואה" מסוג אחר. נבואה שהיא אופיינית לתפיסה האלילית, וזרה לדרכם של נביאי ישראל. פרשת בלק מעמתת בין הנבואה בישראל שהיא ייצוג של אמונת ישראל ובין נביאי האלילים שהם ייצוג של הנבואה האלילית.

התפיסה האלילית לא מוצאת באליל שום תביעה מוסרית. האליל הוא כמו אדם אלא שיש לו יכולות גדולות יותר. האליל מעוניין להיות 'אל', להיות הכי חזק בסביבה: לשלוט, לנהל לקבוע. האליל מסייע למי שמאליל אותו, מכבד אותו ומתחנף אליו במילים של התרפסות או במעשים כמו בנית מזבח והקרבת קרבן.

האדם האלילי שומר על קשר טוב עם האלים מתוך דאגה לעצמו. הוא לא רוצה להרגיז את האליל, כדי שלא יפגע בו, הוא רוצה להיות אהוב על האליל כדי שיסייע בידו להשיג את מטרותיו.

בלעם מתנהג עם ד' אלוקי ישראל בגישה האלילית. גם בלק מכיר את הדרך הזאת ומנקודת מוצא זו הוא מזמין את בלעם. הרעיון הוא שבלעם יתחנף אל ד' וכך יוציא מד' הסכמה לקללות שהוא יקלל את ישראל.

דברי בלק: "כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר" לא מייחסים כוח עצמי לבלעם אלא כוח להוציא מד' הסכמה לקללות שבלעם יקלל. כך גם תשובתו של בלעם "לא אוכל לעבר את פי ד' אלהי לעשות קטנה או גדולה". הוא תלוי בד', הוא אפילו מתגאה בכך. אבל (בשונה מנביאי ישראל) בלעם לא מבטל את רצונו בפני רצון ד' - להיפך כל עניינו הוא להטות את רצון ד' לפי המטרה שלו (של בלעם).

בלעם שומר כמובן על כבוד ד' וכל השיח שלו עם ד' הוא שיח מכבד מאוד. בהמשך בלעם בונה שבעה (!) מזבחות ומקריב קרבנות רבים ומכובדים: "בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים". כל זה כדי לפתות את ד' להסכים לדבריו.

עובד האלילים לא מקבל מהאליל הדרכה. דרכו של עובד האלילים נקבעת על פי האינטרסים העצמאיים שלו. הוא נעזר בקשר עם האליל רק כדי לקדם את האינטרסים שלו. אצל נביאי ישראל התמונה לגמרי הפוכה. הם מתבטלים אצל ד'. אין להם אינטרסים משלהם, כל הענין שלהם הוא להודיע ולממש את רצון ד' בעולם.

אחת התביעות המרכזיות של נביאי ישראל היא עשיית צדק. הנביאים פוגשים מציאות קלוקלת בעם שמקפיד על עבודת ד' במקדש ומזניח את תביעת ד' לצדק. הנביאים מזהים בעם את הגישה של בלעם כאשר העם לא מבקש ללכת בדרכי ד' אלא מתפלל ומקריב קרבנות כדי שד' יסייע להם להצליח בדרכי השווא שלהם (ירמיהו ז'): "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ד' היכל ד' היכל ד' המה. כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו..."

הדמות ההפוכה לבלעם, המתמסרת כולה לרצון ד' - היא "עבד ד' " כך נקראים משה ויהושע, כך נקרא עם ישראל כולו (ישעיהו מד): "...אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו".

ב. וישם ה׳ דבר בפי בלעם - חכה שם לו בפיו

על הרקע הזה מראה לנו התורה את הכוח הכובש של דבר ד'. לאחר שבלעם מקבל נבואה - דבר ד' שבתוכו משפיע עליו אט אט ובמעט, את הדרך של עבד ד'. בתוך ארבעת המשלים של בלעם מתרחש תהליך איטי והדרגתי של התבטלות כפויה של האיש בפני הנבואה שממלאת אותו ומשתלטת עליו.

התהליך מתבטא בדברי הפתיחה של כל המשלים.

במשל הראשון (פרק כ"ג) אין הקדמה, בלעם מיד פונה אל בלק.

(ז) וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל:

במשל השני - בלעם כבר מקדים ודורש כבוד "קום בלק"!

(יח) וישא משלו ויאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר:

במשל השלישי (פרק כ"ד) נאמרת הקדמה ארוכה שמבטאת את המימדים החדשים שנגלו לבלעם בנבואתו בשם ד'. הדברים שלו אינם רק 'משל', אלא - 'נאם', הוא מעניק לעצמו תואר מכובד: 'שמע אמרי א-ל' :

(ד) נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים:

בסוף הנאום הזה בלק מתאכזב וכועס ודורש מבלעם להסתלק, בלק התייאש מכך שבלעם יקלל:

(י) ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים: (יא) ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ד' מכבוד:

בלעם מתעלם מדרישתו של בלק, בלעם לא מסתלק. דבר ד' נכפה עליו, בלעם ממשיך לומר את דבר ד' - נגד רצונו של בלק. בלעם מרגיש את העוצמה של דבר ד' ולא יכול לסרב לה. בפעם הרביעית הוא לא רק 'שמע אמרי א-ל' כמו שתאר עצמו בנאום הקודם. עתה הוא גם 'ידע דעת עליון'.

(טז) נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים.

עוצמת דבר ד' בקרבו של בלעם גוברת על יראתו מפני זעמו של בלק. בלעם לא מסוגל לוותר על השפע האלוקי שממלא אותו, הוא חייב לתאר ולספר את העתידות הרחוקות שנגלו לו.

פרשיה זו מלמדת אותנו כיצד הנבואה כובשת את עובד האלילים ומשעבדת אותו לדבר ד'. זה לא שינוי אמיתי, בלעם לא הופך להיות בן ברית ולא עבד ד', אבל המפגש עם דבר ד' חולל בו שינוי רגעי להיות דבק ומסור לדבר ד' - לבטא את רצון ד' נגד רצונו ולמרות כעסו של בלק. לדבר ד' יש עוצמה וכח כובש שגם האויב הגדול לא מצליח להתנגד לו.