(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: (ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: (ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: (פרק כו)
פרשתנו פותחת בברכות שזוכים להן ישראל כאשר הם הולכים בחוקי ה' ושומרים את מצוותיו. רבי יוסף בכור שור (המאה הי"ב) מבאר את הקשר בין הליכה בחוקי ה' לבין ירידת גשמים ושפע ברכת הארץ; כך הוא כותב:
אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו – שתעשו מה שעליכם לעשות, אף העננים והארץ והאילנות, שנבראו בשבילכם, יעשו לכם מה שעליהם לעשות; שאצוה העננים לתת גשמים בעתם, בעת הצריך, ולא מרובים יותר מדאי ולא מועטים יותר מדאי.
ונתנה הארץ יבולה – כמו שיש עליה לעשות, ועץ השדה יתן פריו.
כאשר ישראל ממלאים את התפקיד המוטל עליהם – ללכת בחוקי ה' ולשמור את מצוותיו – גם הטבע – העננים והארץ והאילנות – ממלאים את תפקידם, וישראל זוכים לשפע וברכה.
אכן ר"י בכור שור מציין לא רק את מילוי התפקיד אלא גם את אופן המילוי; כך הוא כותב בפירושו לפסוק: "וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע":
והשיג לכם דיש – וכמו שתהיו תדירים במצותי וללמוד תורתי בלא ביטול, כך תבא ברכתכם בלא הפסקה, כדכתיב: "והשיג לכם דיש את בציר", שלא יהא הפסק בין ברכה לברכה.
הפסוק מתאר מצב שבו "הדיש מרובה ואתם עסוקים בו עד הבציר, ובבציר תעסקו עד שעת הזרע" (לשון רש"י), כלומר פעילות חקלאית בלתי פוסקת בשדה ובכרם. ר"י בכור שור מציין שהפעילות הבלתי פוסקת בחקלאות היא תוצאה של פעילות בלתי פוסקת בתורה ובמצוות.
קיום המצוות ולימוד התורה מזכה את ישראל בשפע ברכות; וקיומן "בלא ביטול", בהתמדה ובלא הפסק, מזכה את ישראל בברכות תדירות "שלא יהא הפסק בין ברכה לברכה".