פרשת בהר רווּיָה בפנים שונות של חירות. שמות שונים נקראת החירות בפרשה, 'שבת', 'דרור','שיבה הביתה', 'גאולה', 'יובל', 'יציאה'. הביטויים השונים של החירות כוללים הפסקת העבודות החקלאיות בכדי לתת שבת לארץ, שיבת האנשים המשועבדים לאחרים לביתם, שיבת הבתים לבעליהם, חובת גאולת אחוזה על ידי קרובי הבעלים, איסור לקיחת ריבית ונשך המשעבדים את העני, שחרור העבדים, איסור רדייה בפרך במשועבד, חובת גאולת הנמכר לבן עם אחר.
מהפרשה עולה כי הזיכרון ההיסטורי של שעבוד מצריים יוצר מעין טראומה של שיעבוד. מי שבתודעתו חי השעבוד, איננו יכול לסבול כל צורה של עבדות של אחיזה באחר או ברכושו.
בחינת הניסוח של הנימוקים לשיגעון החירות היהודי, מעלה תהייה על מעמדה של החירות בתודעה האנושית: '...אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים...' 'כי עבדי הם אשר הוצאתי אֹתם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד.' 'כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים...'
האומנם חרט שעבוד מצרים בתודעה את ערך החירות, או שאלוהים שפדה את ישראל ממצריים הוא המשעבד אותם ועל כן כל שיעבוד אחר בטל? האם שיגעון החירות הוא או שיגעון השעבוד?
מה היא חירות?
בכדי לענות על השאלה הזאת, כדאי להתבונן במושג החירות. מה היא החירות? ככל שנתבונן במושג נגלה שקשה להגדיר אותו. קל לסמן מצבים בהם אין חירות: אדם כלוא, קשור, משועבד. אבל מהי החירות? האם היא שלילת השעבוד? האם די להסיר את כבלי השעבוד כדי להיות בן חורין? הגדרה שכזאת כשמתרגמים אותה לתמונת חיים מתגלה כתמונה ריקה: בבוקר שלאחר השחרור קם היוצא לחירות בבוקר, הוא לא צריך לעבוד את אדונו אבל מה הוא עושה? מהו אופן החיים המביא לידי ביטוי את חירותו?
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.
התוכן של הדרור, של החירות, הוא השיבה הביתה. החיבור אל האדמה אל המקום ואל המשפחה. והרי זה פרדוקס: החופש הוא החיבור? כנראה שכן. בהגדרת החירות הזאת (וישנן הגדרות שונות לחירות), החיבור למקום ולאנשים שאליהם אני באמת שייך - הוא החופש. החיבור המלאכותי לאנשים ולמקומות אליהם אינני שייך - הוא השעבוד. בשפה הדתית - החיבור לאלוהים הוא החופש, בשפה האנושית - החיבור למקום ולאדם הוא החירות. שתי השפות מופיעות בפרשה, שתי השפות משלימות האחת את השנייה. התוכן של שתי השפות אחד הוא: החירות היא החיבור לאשר האדם שייך לו.
ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים