(כה) כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו: (כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ: (כז) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: (כח) וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:
(פרק כה)
פרשיה זו אודות אדם שבעקבות קשיים כלכליים נאלץ למכור מאחוזתו, רומזת, לדעת אור החיים הקדוש (המבאר פעמים רבות פרשיות הלכתיות על דרך רמז, כפי שראינו בעיוננו בפרשת משפטים), ל"ענין גדול והערה ליושבי תבל". ונעיין בדבריו:
כי ימוך אחיך וגו' פרשה זו תרמוז ענין גדול, והערה ליושבי תבל. כי ימוך - על דרך אומרו (קהלת י, יח) 'בעצלתים יִמַּךְ הַמְּקָרֶה', ואמרו ז"ל (מגילה יא, א): עשיתם לאותו שנאמר בו (תהלים קד, ג) 'המקרה במים עליותיו', מך, כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בהתחתונים.
באופן מפתיע למדי מבאר אור החיים הקדוש ש"אחיך" שאודותיו נאמר שהוא מך, רמז הוא להקב"ה. הגמרא רואה את ישראל אחראים לאופן שבו מתגלה כבוד ה' בעולם, ו"בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא (לשון סגי נהור) מך". כך מבין גם אור החיים הקדוש, שירידתו מנכסיו של אחיך, כלומר של הקב"ה, היא בגלל מעשיהם של ישראל "כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן עמוד הקדושה". מעשיו של אדם אינם גורליים רק למעמדו האישי, אלא למעמדו של הקב"ה בעולם "כי העיקר תלוי בהתחתונים".
ממשיך אור החיים הקדוש:
ואמר 'ומכר מאחוזתו', ירצה על המשכן משכן העדות אשר הוא אחוזתו יתברך שבו השרה שכינתו, ובעונותינו נמכר הבית ביד האומות, וכמאמרם ז"ל (מדרש תהלים, עט) בפירוש פסוק 'מזמור לאסף באו גוים וגו''.
בעקבות ירידתו הכלכלית של "אחיך" הוא נאלץ למכור "מאחוזתו". אמרו חכמים במדרש תהלים: "כיון שהכעיסו אנשי ירושלים לבוראם, בקש הקב"ה לעלות עליהם נבוכדנצר שיעלה ויחריב את ירושלים, ולהגלות את ישראל מן הארץ". מעשיהם של ישראל הם שגרמו ש"משכן העדות אשר הוא אחוזתו יתברך שבו השרה שכינתו" נמכר ביד האומות. אמנם יש תקנה, יש גאולה:
והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה', על דרך אומרו (לעיל י, ג): 'בקרובי אקדש', הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ברוך הוא יקרא לצדיקים אח כביכול, דכתיב (תהלים קכב, ח) 'למען אחי ורעי'. והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם, הוא אלהי עולם ברוך הוא לעד; וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם; ובזה יגאל ה' ממכרו. ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב.
לאח המך יש סיכוי להשתקם - "וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו". אחיו של הקב"ה הוא "הצדיק אשר יהיה קרוב לה'", והוא אשר יגאל את ממכר אחיו. כיצד יגאל? "והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם", הצדיק צריך לעורר את ישראל ולומר להם: "הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם, הוא אלהי עולם ברוך הוא לעד". הצדיק צריך לעורר בישראל "חשק הרוחני" כנגד התאוות שהם שקועים בהן. הצדיק צריך להבהיר לישראל שמצבם כ"גולים מעל שלחן אביהם" יכול להשתנות, אך ההשתנות תלויה בהם "עד אשר יטיבו מעשיהם". קרבתו של הצדיק לקב"ה מטילה עליו אחריות כבדה לעורר את ישראל, ואם לא ימלא תפקידו זה, הוא אשר יאשם במצב "ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב".
מצב חמור זה, שאין מי שדואג לעורר את ישראל להיטיב מעשיהם, הוא המתואר בפסוק הבא "וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל"; כותב אור החיים הקדוש:
ואומרו 'ואיש כי לא יהיה לו גואל' על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין צג, א): אין איש אלא הקדוש ברוך הוא דכתיב (שמות טו, ג) 'ה' איש מלחמה'; כשלא יהיה לו גואל, כי אין איש שם על לב, אין מנהל, ואין מחזיק, ביד אומה ישראלית להשיבה אל אביה, אל תאמר כי ח"ו אבדה תקוה, אלא והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו. אמרו ז"ל (סנהדרין צח, א) כי היסורין והגלות הם תקון האומה להכשירה, והוא מה שרמז 'והשיגה ידו' על דרך אומרו (דברים ב, טו): 'יד ה' היתה בם', שהיא מדת הגבורה, החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצוא כדי גאולת הבית.
אם אין גואל לאיש המך, יש לו סיכוי להשתקם על ידי שימצא הוא בעצמו כדי גאולתו. מצב נורא זה שכבודו של הקב"ה שפל בעולם ו"אין איש שם על לב, אין מנהל, ואין מחזיק, ביד אומה ישראלית להשיבה אל אביה" על מנת שיגאל ממכרו של הקב"ה, אינו מצב אבוד אם כי הוא קשה מאד. מצב זה מצריך ש"וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ"; הקב"ה בעצמו צריך לדאוג להבאת הגאולה. אמנם, כאמור, מצב זה קשה מאד כיון שההשגה נעשית על ידי "יָדוֹ" של הקב"ה "שהיא מדת הגבורה, החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצוא כדי גאולת הבית". "אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך - חכה לו, שנאמר: 'ואת עם עני תושיע וגו''. אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר - חכה לו, שנאמר : 'כי יבא כנהר צר רוח ה' נססה בו', וסמיך ליה 'ובא לציון גואל'". "היסורין והגלות הם תקון האומה להכשירה".
אמנם הכל נעשה על פי חשבון מדויק - "וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ":
ואומרו 'וחשב וגו'' הנה לצד שהמכר הוא בעונותינו כאומרו (ישעיהו נ, א) 'הן בעונותיכם נמכרתם', והעון הוא חוב על האדם, בשעת קריעת השטר צריך לעשות חשבון החוב שעליו ולפרוע הנשאר, והוא אומרו 'וחשב את שני ממכרו'... , השנים שנשאר הבית מכור ויתנכה לפי שיעור השנים מעונות ישראל, והעודף ישיב על דרך אומרם ז"ל במשפטי התשובה ותיקוניה 'תשובת המשקל', אם אדם נהנה מהעון יסגף עצמו כשיעור מה שנהנה מהחטא ובזה יפרע חובו, וכמו כן יעשה אדון העולם כשיתקרב זמן הגאולה. והוא מאמרם ז"ל (סנהדרין צח, ב) שיהיו חבלי משיח - ובזה 'ושב לאחוזתו', פירוש חוזר אל הקדוש ברוך הוא, גם על ישראל, על דרך אומרו (דברים ל, ג) 'ושב ה' את שבותך', ואמרו ז"ל (מגילה כט, א): ישיב לא נאמר אלא ושב וגו'.
כשמתקרב זמן הגאולה יש לבדוק את החשבון, האם זמן היסורין והגלות מנכה את כל העוונות שעשו ישראל, ואם לא - יש להוסיף גם כנגד העודף שנותר, "אם אדם נהנה מהעון יסגף עצמו כשיעור מה שנהנה מהחטא ובזה יפרע חובו", ואלו הם חבלי משיח. על ידי ניכוי כל העוונות, "וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ"; הקב"ה שב לאחוזתו וגם ישראל שבים לארצם.
ואומרו 'ואם לא מצאה ידו די השיב', פירוש: ואם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל, 'והיה ממכרו עד שנת היובל', שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה, ואז 'ויצא ביובל ושב לאחוזתו', כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו.
האמור לעיל הוא לענין גאולה של "אחישנה", כלומר גאולה מוקדמת; אבל בכל מקרה, יש גם גאולה "בעתה", יש זמן מוגבל לגאולה, יש תאריך אחרון לגאולה ולא יעבור. תאריך זה אינו תלוי במעשיהם של ישראל, "קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".
אך מי הוא זה אשר ימתין עד אשר יגיע למצב "כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל"?! אלא צריך לעורר לבו ולבות בני אדם לאמר: "הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם, הוא אלהי עולם ברוך הוא לעד".